המנהל: שלום לך, רים. אומר לך ישר ולעניין, שמעתי שאת מלמדת בשיטה שונה מן השיטה המקובלת בבית-הספר. ההורים מתלוננים.
רים: תשמע, אני יודעת מה אני עושה.
המנהל: אבל אין לך הרשות לעשות מה שאת רוצה.
רים: כן, אני מודעת לכול, ואני לא עושה מה שאני רוצה. אני בודקת מה מתאים לכיתה ואת זה אני עושה.
המנהל: תשמעי, אני רוצה להזמין את היועצת. היא מכירה את העבודה והיא ותיקה בבית-הספר ועליה אני סומך.
רים: בסדר, אין בעיה. להפך, אני אוהבת להתייעץ עם אחרים – במיוחד עם היועצת.
המנהל ורים פנו אל חדרה של היועצת. היא קיבלה אותם בשמחה והעניקה להם את הכבוד לשבת בפינה היפה שלה הגדושה פרחים וספרים.
המנהל: אני מתלבט בין דבריה של רים לדבריהם של ההורים.
היועצת: ספר לי בבקשה.
המנהל: רים מלמדת בכיתתה בשיטה שונה מן המקובל. היא נוהגת להפעיל את התלמידים בקבוצות והיא עוברת בין הקבוצות ומנחה אותן. ההורים מתלוננים על השיטה הזאת.
היועצת: ומה את אומרת, רים?
רים: אני לא בחרתי בשיטה הזאת סתם כך משום שבא לי. בחרתי בה כי נוכחתי לדעת שהיא שיטה מתאימה שמעוררת יתר עניין בחומר הלימוד.
היועצת: מה אתה מחליט, המנהל?
המנהל: אני לא יודע, אני מאמין למורה ומזדהה אִתה, אבל גם ההורים הם חלק בתהליך הלימודי. אני לא יכול לעמוד מולם.
רים: אבל אני יכולה להסביר להם למה אני עושה כך.
היועצת: אם אתה, המנהל, משוכנע לגמרי בעבודת המורה אני חושבת שעליך לקבל את האחריות ולתמוך במה שאתה מאמין בו.
המנהל: כן, אבל אני חושש.
רים: אין ממה לחשוש. אני לצדך ואני מוכנה להסביר להורים כל דבר.
היועצת: הקשיבו בבקשה, שניכם, אני רוצה לקרוא לכם פסוק מן הקוראן שמתאים למצב שאתם נמצאים בו. זהו פסוק 111 מסורת הדבורה: "ביום ההוא תבוא כל נפש ותסנגר רק על עצמה, ואז ישולם לכל נפש מלוא שכר מעשיה, והם לא יקופחו".
המנהל: כן, כפי שאומר הקוראן, אני חייב לעמוד מול ההורים עם מה שאני מאמין בו. ואני מאמין שרים היא מורה מצוינת שמחפשת שיטות חדשות להוראה כדי לעניין את התלמידים. ייתכן שההורים נבהלים מכל דבר שיש בו משום חידוש. הם רגילים לצורת ההוראה המוכרת להם מן הזמן שהם היו תלמידים – המורה עומד במרכז הכיתה וכולם צריכים להקשיב לו. אבל בחלוקה לקבוצות יכולים יותר תלמידים להשתתף ולהביע את דעתם מאשר בכיתה גדולה ואם זה נעשה בצורה הנכונה אזי זו דרך מרעננת מאוד לתלמידים. תודה לך.
רים: באמת תודה.

הפוסט האם מותר לנסות דברים חדשים? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

הפוסט מה עלינו לעשות כשמעשינו הטובים נענים בכפיות טובה? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

המחנכת החליטה לטפל בעניין. היא פתחה את שיעור החינוך הבא בפסוק 2 מסורת הנשים: "תנו ליתומים את רכושם, ואל תמירו את הטוב ברע, ואל תאכלו את רכושם עם רכושכם, כי פשע חמור הוא". היא שאלה את התלמידים למה מתכוון הפסוק. משם עברה ללא חשש לספר על מצוקתה וסבלה של רנין. היא ידעה שאינה צריכה להסתיר את הדברים משום שכל תלמידי הכיתה שותפים למעשים. היא לא חיפשה אשמים, אלא רצתה שהמצב בכיתה ישתנה מן היסוד ורנין תוכל להרגיש שטוב לה בכיתה עם כל התלמידים. היא הרגיעה את התלמידים והבטיחה שלא תחקור מי עשה מה אבל הבהירה להם שהיא מתביישת בהתנהגותם. ואכן, עם תום השיעור ניגשו כמה בנות אל רנין ואמרו לה שהן רוצות להיות חברות שלה.

הפוסט כיצד יש לנהוג ביתום ובחלש? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

לאחר התייעצות במשרד החינוך הוחלט להשתמש בקוראן כדי לעזור להם לחזור למוטב. נאמר לנערים האלה שאם הם רוצים להמשיך את לימודיהם בבית-הספר עליהם להשתתף בכמה שיעורי דת. הם יקראו יחד בקוראן וידונו במה שכתוב בו. המנהל בחר את פסוק 216 מסורת הפרה כדי לפתוח את דבריו: "אולם יש אשר תמאסו בדבר-מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר-מה אף כי רע הוא לכם. אלוהים יודע את אשר לא תדעו". כשסיים המנהל להקריא את הפסוק שרר שקט מוחלט. ואז פנה המנהל אל התלמידים ושאל אותם מה הם מבינים מן הפסוק. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שהתלמידים האלה הסכימו להיות נוכחים בשיעור ואף להשתתף בו. בשיעורים הבאים צירף המנהל את הוריהם של הנערים וגם אנשי דת נכבדים. לאחר כשישה מפגשים כאלה סיפרו אחדים מן המורים שפשוט אי-אפשר להכיר את התלמידים, התנהגותם השתנתה פלאים. לא נותר לכולם אלא לקוות שהשינוי הזה אינו קצר טווח והוחלט להמשיך בשיעורי הדת כדי לשמור על ההישג.

הפוסט מה נאמר למתבגר עבריין? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

סמר רצה אל ביתה, ניגשה אל ספר הקוראן, פתחה אותו ומצאה במקום שאמר לה אמיר את הפסוק הזה: "המבליגים על זעמם והמוחלים לאנשים – אלוהים אוהב את המיטיבים".

למחרת הביאה סמר מתנה קטנה לאמיר ואמרה לו לפני כל הכיתה: "בבקשה, אמיר, קבל ממני את המתנה הסמלית הזאת משום שבאמת לימדת אותי דבר חשוב מאוד – איך להתאפק, וסלח לי על מה שעשיתי לך".

הפוסט מה עושים עם הכעס? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

הפוסט מה יעשה ילד כשההורה או המורה לא רואים כמה הוא טוב? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

עוּמר הוא ילד ביישן ותמיד מנסה להתחמק מקריאת סיפורים. כאשר המורה מבקשת ממנו הוא מסרב. לאחרונה ניהלה אתו המורה כמה שיחות כדי לעודדו ולעזור לו להיחלץ מביישנותו. הם סיכמו שביום שלישי יקריא עמר סיפור לפני הכיתה ועמר אף הכריז שהפעם יעמוד בדיבורו.

אבל ככל שהתקרב הזמן חשב עוּמר עוד ועוד מה לעשות ואיך יוכל להתנער מהתחייבותו. אולי יגיד שהיה צריך ללכת לרופא, אולי סתם לא יבוא אל בית-הספר… לבסוף ניגש אל אמו ושאל אותה: "אמא, מה יקרה אם לא אקיים את הבטחתי למורה?" אמו השיבה לו: "תשמע בני, הבטחה יש לקיים. כפי שנאמר בקוראן, 'המקיימים חוזים אשר התחייבו לקיימם […] כל אלה, אמת בפיהם והם היראים'. עכשיו עליך לחשוב ולהחליט בעצמך מה עליך לעשות".

עוּמר הלך ושינן את הפסוק הזה כל הזמן. ואז ברגע אחד הוא צעק: "אמא, אני הולך מחר לבית-הספר". למחרת הלך עמר אל בית-הספר והקריא את הסיפור בפני הכיתה. כשסיים מחאו לו כל התלמידים כפיים והמורה הכינה לו הפתעה קטנה. ואז אמר לחבריו לכיתה: "תשמעו היטב מה שאני אגיד לכם ותחזרו על זה לפחות עשר פעמים: 'המקיימים חוזים אשר התחייבו לקיימם […] כל אלה, אמת בפיהם והם היראים'".

הפוסט האם הבטחה פירושה גם הבטחה לעצמך? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

הפוסט מה נאמר למי שהולך שבי אחר מקסמי שווא? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

המורה הזמין את ההורה לשבת ולדבר בשקט. דומה שבקשת המורה הזמינה את ההורה לצעוק עוד יותר. התלמידים הסתכלו, המורים הופתעו והמנהל לא האמין למראה עיניו והזמינו לחדרו עם המורה: "אתה יכול ללוות אותי לחדרי כדי שנבין בדיוק מה הבעיה ונבדוק אם אנחנו יכולים לעזור לך", אמר לו. בחדר המנהל הסביר ההורה שהבן שלו קיבל ציון נכשל בבחינה במתמטיקה אף שהוא תלמיד נבון וחרוץ. "המורה אשם, הוא הכשיל אותו בכוונה בגלל בעיות המשמעת שלו", כעס ההורה. המורה השיב לאב שנכון שהבן שלו הוא ילד נבון אבל יש לו בעיות משמעת רבות הקשורות לחבריו לכיתה, הוא לא מתרכז בשיעורים ולכן החלו ציוניו לרדת. "לאחרונה הוא נעשה תוקפן במיוחד", הוסיף המורה, "אבל הוא קיבל את הציון שמגיע לו על פי עבודתו וידיעתו ולא על פי התנהגותו".

האב ביקש סליחה מן המורה והסביר שהבן שלו תיאר מצב אחר לגמרי. "היה עלי לשאול אותך לפני שצעקתי", הוסיף. ואז פנה המנהל אל האב ושוחח אתו על השינוי לרעה שחל בבנו בעת האחרונה. המנהל הוסיף ואמר שהוא יודע מהו שורש הבעיה ושרק הוא, האב, יוכל לעזור לבנו. האב הביט במנהל וביקש שיאמר לו מה בדיוק יעזור לבן שלו להיות ילד רגוע וחביב וירחיק אותו מן התוקפנות ומבעיות המשמעת.
המנהל הסביר לו שהרבה ילדים הם הבבואה של ההורים. "הילד מחקה את התנהגותך, אם אתה נוהג בו בתוקפנות ינהג הוא בתוקפנות כלפי סביבתו. אני חושב שהדרך שלך, האופן שבו נכנסת אל בית-הספר, היא הדרך שאותה עלול בנך לאמץ. חשוב מאוד לנהוג באדיבות כלפי אחרים ולדבר במילים יפות, כפי שכתוב בקוראן בסורת הפרה, פסוק 83: 'אמרו דברי נועם לבריות'."

הפוסט האם מקור התוקפנות של הילד עשוי להיות ביתו? הופיע לראשונה ב-קוראנט.

בשיעור ספורט אחד, כשכל התלמידים היו במגרש הספורט, ביקשה וורוד לצאת לשירותים אבל במקום זה היא רצה אל הכיתה. תלמיד אחד ראה אותה נוברת בתיקים של התלמידים וסיפר על כך למחנכת. בעבר כבר דיווחו התלמידים שלאחר שיעור ספורט נעלמו דברים מתיקיהם אבל המחנכת לא התייחסה לכך ברצינות. עכשיו היה ברור לה פשר העניין.

היא קראה לוורוד לשיחה אבל וורוד הגיבה באדישות ופשוט משכה בכתפיה ואמרה שאינה יודעת דבר. גם כאשר שאלה אותה המחנכת על צעצוע של תלמיד אחד שנמצא אצלה היא הגיבה כאילו אינה יודעת במה מדובר. ואז הוציאה המחנכת את ספר הקוראן וביקשה מוורוד לקרוא לאט ובקול את פסוק 188 מסורת הפרה: "אל תאכלו איש את ממון אחיו בלא צדק…", הקריאה וורוד. המחנכת שאלה את וורוד מה היא הבינה. הפעם החווירה וורוד, גמגמה ואמרה שהבינה שאסור לגנוב ולרמות. "מעתה אנו פותחים דף חדש", אמרה לה המחנכת. "אנו כולנו סולחים לך על מה שעשית, אבל בתנאי שמהיום את לא עושה מעשים כאלו". וורוד הביטה במחנכת ואמרה בשקט, "אני מבטיחה".

הפוסט מה נאמר לילדה שגנבה? הופיע לראשונה ב-קוראנט.