מתוך הספר

מובאות מתוך הקוראן לחינוך הילד

מתוך פרק 8 - הסבלנות, הצניעות והצורך להכיר במגבלות

מה יעשה ילד כשההורה או המורה לא רואים כמה הוא טוב?

أَيَّامًا مَّعْدُودَاتٍ فَمَن كَانَ مِنكُم مَّرِيضًا أَوْ عَلَى سَفَرٍ فَعِدَّةٌ مِّنْ أَيَّامٍ أُخَرَ وَعَلَى الَّذِينَ يُطِيقُونَهُ فِدْيَةٌ طَعَامُ مِسْكِينٍ فَمَن تَطَوَّعَ خَيْرًا فَهُوَ خَيْرٌ لَّهُ وَأَن تَصُومُواْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ

سورۃ البقرة, آيۃ 184

צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה. על המסוגלים לצום (ואינם צמים) לתת כופר-נפש – להאכיל נזקק אחד. ואולם ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו. ייטב לכם אם תצומו, לו רק ידעתם

סורת הפרה, פסוק 184

אחמד, תלמיד כיתה י’, עוזר למורים בכל אשר יבקשו. מנקה את הכיתה ואת הלוח, מביא טושים ועוד. הוא גם עוזר לבני כיתתו בלימודים ובנושאים אחרים. הוא מן ילד כזה שלא אומר אף פעם לא. אבל שוב ושוב הוא מופתע כאשר מחנך הכיתה משבח תלמיד אחר על מעשיו ולא אותו. בעלבונו פנה אחמד אל היועץ וסיפר לו הכול. הוא הוסיף ואמר שהחליט שמהיום לא יעשה עוד טובות לאיש וידאג רק לעצמו. היועץ הקשיב היטב לדבריו של אחמד, שביטאו את רגשותיו הקשים, ולאחר שסיים הציע לו שייגש אל המורה וישתף אותו ברגשותיו. אחמד סירב. הוא אמר שהוא מצפה מן המורה שיבין בעצמו כמה הוא פגוע. ואז הקריא לו היועץ את פסוק 184 מסורת הפרה: “ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו”. והוסיף ואמר שאין לו ספק שבסופו של דבר ישים אליו המורה לב וישבח אותו כפי שמגיע לו.

למורה בכיתה רבת תלמידים קשה לשים לב לכל התלמידים גם אם הוא משתדל מאוד. ולעתים קרובות תלמיד כלשהו יוצא פגוע. כך גם במשפחה מרובת ילדים. להורים קשה לשים לב לכל הילדים כל הזמן ולעתים קרובות ילד מסוים חש פגוע. לכן טובה הצעתו של היועץ לאחמד שייגש אל המורה ויספר לו על כאבו. לעתים אם אנו לא מספרים לאחר הוא פשוט לא שם לב ולא יודע. אבל ייתכן גם שהרגשתו של אחמד הייתה נכונה והמורה עלול לפרש דבריו כאילו הוא מאשים אותו בהפליה וחוסר צדק. קשה לדעת מה האמת. אנו לא מכירים היטב לא את אחמד ולא את המורה. היועץ בחר בדרך נכונה. הוא בדק עם אחמד מה מתאים לו ומצא שפסוק מן הקוראן ודאי יעניק לאחמד כוחות להמשיך בנדיבותו ולהמתין בסבלנות עד שלבסוף המורה ושאר תלמידי הכיתה יכירו במעשיו.