מתוך הספר

מובאות מתוך הקוראן לחינוך הילד

מתוך פרק 3 - בנות מתבגרות

האם חשוב שבנות ילמדו?

كُتِبَ عَلَيْكُمُ الْقِتَالُ وَهُوَ كُرْهٌ لَّكُمْ وَعَسَى أَن تَكْرَهُواْ شَيْئًا وَهُوَ خَيْرٌ لَّكُمْ وَعَسَى أَن تُحِبُّواْ شَيْئًا وَهُوَ شَرٌّ لَّكُمْ وَاللّهُ يَعْلَمُ وَأَنتُمْ لاَ تَعْلَمُونَ

سورۃ البقرة, آيۃ 216

נכתב בספר כי מצווה עליכם להילחם, אף כי מאוס עליכם הדבר. אולם יש אשר תמאסו בדבר-מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר-מה אף כי רע הוא לכם. אלוהים יודע את אשר לא תדעו

סורת הפרה, פסוק 216

מונה, נערה חמודה ומטופחת תלמידת כיתה י”ב, נחשבת לבעלת פוטנציאל ויכולת להתקדם בעתיד בכל אשר תפנה. בתקופה זו היא שוקדת על לימודיה ומתכוננת יומם וליל לבחינות הבגרות. והנה לפני כשבוע הגיע אל ביתה בחור, ביקש את ידה והציע לה אירוסים. מונה שמחה מאוד והביעה את רצונה להתארס לו בהקדם. “בעצם למה לי לסיים את הלימודים?” אמרה. היא ציינה בפני הוריה שמות של בנות אחרות שהם מכירים שהפסיקו את לימודיהן משום שהתארסו. הבנות הללו אמרו שממילא לא יזדקקו ללימודים לאחר נישואיהן ובעת שיגדלו את ילדיהן. מונה ביקשה לעזוב את בית-הספר.

הוריה של מונה סירבו. הם טענו שכעת היא צריכה להתכונן לבחינות הבגרות שלה והיא צעירה מדי לעניינים אלו. הם גם טענו שמונה צריכה שיהיה לה מקצוע בחיים, לא רק משום שרכישת השכלה מכבדת אותה אלא גם כדי שתוכל לעזור בפרנסת המשפחה. מונה לא השתכנעה. היה ברור שהיא מאוהבת, וכמאמר הפתגם – עיוורת. בצר לה פנתה מונה אל היועצת החינוכית וסיפרה לה על מצוקתה. היא ביקשה ממנה שתשוחח עם הוריה משום שהיא מאוהבת בבחור. להפתעתה הוציאה היועצת את ספר הקוראן, פתחה בסורת הפרה וביקשה ממנה להקריא בקול את פסוק 216: “אולם יש אשר תמאסו בדבר-מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר-מה אף כי רע הוא לכם. אלוהים יודע את אשר לא תדעו”. עכשיו החרישה מונה. “מה את חושבת?” שאלה אותה היועצת. מונה היססה רגע, ולאחר מכן אמרה, “כן, אני יודעת שחשוב שאלמד ושזה טוב לי. זה מה שאני אעשה אפילו שכל כך קשה לי לוותר על אהבתי. ואלוהים כבר ידאג לי ויפצה אותי בעתיד. אבל אז כבר יהיה לי מקצוע”.

אין ספק שגיל ההתבגרות הוא גיל קשה. בזמן קצר זה מתקבלות ההחלטות הגורליות הקובעות לעתים קרובות את גורלו של האדם למשך חייו. מה ילמד? ועם מי יתחתן? אבל כשהחלטות חשובות אלו מתנקזות בפרק זמן אחד - הדבר קשה שבעתיים. מונה מפליגה בדמיונותיה. היא כבר רואה את עצמה בעלת בית מאושרת המגדלת את ילדיה. הרי זה היה חלום חייה. האם תוכל להעריך בשלב זה גם מעשים "משעממים" יותר כמו לימודים? האם תוכל להבין שמקצוע לחיים הוא דבר חשוב מאין כמוהו? ואם חס וחלילה תתגרש מבעלה, ואם חס וחלילה ימות בעלה, ואם פשוט תצטרך לעבוד משום שבעלה יתקשה לפרנס משפחה שלמה והיא תצטרך להוסיף את חלקה, על כך קשה למונה לחשוב כשהיא מאוהבת. טוב שהוריה מכוונים אותה ולא מאפשרים לה לעשות טעויות שאחר כך יקשה עליה לתקנן. אכן, כשמונה תהיה נשואה ויהיו לה ילדים היא תתקשה ללמוד הרבה יותר. וכפי שאומר הפתגם הערבי: בעל המקצוע הוא מלך הטירה - מונה יכולה להיות מלכת הטירה בתנאי שיהיה לה מקצוע שתוכל לעסוק בו.