מתוך הספר

מובאות מתוך הקוראן לחינוך הילד

מתוך פרק 12 - תמיד יש תקווה

מה עלינו לעשות כשמעשינו הטובים נענים בכפיות טובה?

أَيَّامًا مَّعْدُودَاتٍ فَمَن كَانَ مِنكُم مَّرِيضًا أَوْ عَلَى سَفَرٍ فَعِدَّةٌ مِّنْ أَيَّامٍ أُخَرَ وَعَلَى الَّذِينَ يُطِيقُونَهُ فِدْيَةٌ طَعَامُ مِسْكِينٍ فَمَن تَطَوَّعَ خَيْرًا فَهُوَ خَيْرٌ لَّهُ وَأَن تَصُومُواْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ

سورۃ البقرة, آيۃ 184

צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה. על המסוגלים לצום (ואינם צמים) לתת כופר-נפש – להאכיל נזקק אחד. ואולם ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו. ייטב לכם אם תצומו, לו רק ידעתם

סורת הפרה, פסוק 184

אמה של נוּרָה, תלמידת כיתה י”א, נפטרה לפני כשנתיים. אביה התחתן שנית. נוּרָה עושה כל מאמץ לעזור לאשתו של אביה בעבודות הבית ובטיפול בילדים. אבל האם מתייחסת אליה בגסות ולא אומרת לה אפילו מילה טובה אחת על כל עזרתה. לאמתו של דבר, היא כל הזמן באה אליה בטענות שהיא אינה עושה את מטלות הבית כראוי. בייאושה פנתה נוּרָה אל יועצת בית-הספר וסיפרה לה הכול. היועצת הוציאה ספר קוראן, דפדפה בו עד שהגיעה לסורת הפרה, פסוק 184, והקריאה לנוּרָה: “ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו”. היא הזכירה לנוּרָה שאת התגמול מקבלים מאלוהים ולא מאנשים והציעה לה להיות סבלנית.

לא קל היה ליועצת לשמוע את מצוקתה של נוּרָה. היא חשבה לעצמה כיצד היא יכולה לעזור לה ובתחילה לא מצאה תשובה. היא יכלה להזמין את הוריה של נוּרָה אבל אפילו לא הייתה בטוחה שהם יבואו. היא הכירה את נוּרָה מבית-הספר וראתה איזה לב טוב יש לה ואיך היא עוזרת לחבריה מהכיתה וידעה שסיפורה הוא אמת. איך תעודד אותה? הרי את מציאות חייה היא לא יכולה לשנות. לא נותר לה אלא להציע לה להיות סבלנית בתקווה שבעתיד יהיה לה טוב יותר. אולי תכיר האם אט-אט בטוב לבה, אולי תתחתן בקרוב ותזכה בחיים טובים יותר. הפסוק הקוראני הוא שסייע ליועצת לעזור לנוּרָה ולהעניק לה תקווה שבעתיד יהיה לה טוב יותר. וכולנו יודעים כמה חשובה היא התקווה.