وَآتُواْ الْيَتَامَى أَمْوَالَهُمْ وَلاَ تَتَبَدَّلُواْ الْخَبِيثَ بِالطَّيِّبِ وَلاَ تَأْكُلُواْ أَمْوَالَهُمْ إِلَى أَمْوَالِكُمْ إِنَّهُ كَانَ حُوبًا كَبِيرًا
سورۃ النساء, آيۃ 2תנו ליתומים את רכושם, ואל תמירו את הטוב ברע, ואל תאכלו את רכושם עם רכושכם, כי פשע חמור הוא
סורת הנשים, פסוק 2
רנין, תלמידת כיתה ז', היא יתומה שגרה אצל דודהּ. ילדה שקטה וביישנית שכמעט אינה מדברת אלא אם כן פונים אליה. לאחרונה אינה באה אל בית-הספר באופן סדיר. כשהיא כבר מגיעה לכיתה היא מבקשת מן המחנכת ללכת הביתה לאחר שיעור אחד או שניים. המחנכת שאלה אותה כמה פעמים מה קורה אִתה והיא שתקה. בפעם האחרונה שפנתה אליה המחנכת פרצה רנין בבכי, נרעדה והשתתקה. אחר כך סיפרה לה בקול צרוד שבנות כיתתה לועגות לה ומחביאות את החפצים שלה, פעם את התיק ופעם את הספר. בשבוע שעבר זרקו את אחד הספרים שלה מן החלון וכשירדה לקחת אותו הוא כבר לא היה. מישהו לקח אותו. כך מספרת רנין למחנכת כשהיא נחנקת מבכי, עוצרת את דיבורה, נושמת וממשיכה… "הם גונבים לי כי אני יתומה ואין מי שיגן עלי…".
המחנכת החליטה לטפל בעניין. היא פתחה את שיעור החינוך הבא בפסוק 2 מסורת הנשים: "תנו ליתומים את רכושם, ואל תמירו את הטוב ברע, ואל תאכלו את רכושם עם רכושכם, כי פשע חמור הוא". היא שאלה את התלמידים למה מתכוון הפסוק. משם עברה ללא חשש לספר על מצוקתה וסבלה של רנין. היא ידעה שאינה צריכה להסתיר את הדברים משום שכל תלמידי הכיתה שותפים למעשים. היא לא חיפשה אשמים, אלא רצתה שהמצב בכיתה ישתנה מן היסוד ורנין תוכל להרגיש שטוב לה בכיתה עם כל התלמידים. היא הרגיעה את התלמידים והבטיחה שלא תחקור מי עשה מה אבל הבהירה להם שהיא מתביישת בהתנהגותם. ואכן, עם תום השיעור ניגשו כמה בנות אל רנין ואמרו לה שהן רוצות להיות חברות שלה.
ילדים כידוע יכולים להיות אכזריים מאוד. במקרים כאלה דרושה התערבות של מבוגר. טוב עשתה המחנכת שלא חיפשה אשמים. ילדים רבים השתתפו בהתעללות ברנין ועונשים בשלב הזה לא היו עוזרים. דווקא סליחה ופתיחת דף חדש תועיל יותר. בכיתות רבות ישנם ילדים שמשמשים שעיר לעזאזל של כל תלמידי הכיתה וכולם מתעללים בהם. הנזק הנפשי הנגרם לילדים האלה גדול מאוד. לעתים מדובר בילדים שגם בביתם שלהם מתעללים בהם והם מזמינים בכל מיני דרכים עקיפות את תלמידי הכיתה לפגוע בהם משום שזה מה שהם מכירים מביתם. גם הילדים המתעללים הפורקים את תסכוליהם על חברם זקוקים שיציבו להם גבולות ברורים, מה מותר ומה אסור, ויכוונו אותם. גם הם עדיין רק ילדים. כך שתפקידו החשוב של המורה הוא למנוע את המצב הזה ופסוקי הקוראן הקוראים לכבוד הדדי יכולים להיות כלי יעיל למימוש מטרה זו.