מתוך הספר

מובאות מתוך הקוראן לחינוך הילד

מתוך פרק 5 - ההורה כמודל

האם מקור התוקפנות של הילד עשוי להיות ביתו?

وَإِذْ أَخَذْنَا مِيثَاقَ بَنِي إِسْرَائِيلَ لاَ تَعْبُدُونَ إِلاَّ اللّهَ وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَاناً وَذِي الْقُرْبَى وَالْيَتَامَى وَالْمَسَاكِينِ وَقُولُواْ لِلنَّاسِ حُسْناً وَأَقِيمُواْ الصَّلاَةَ وَآتُواْ الزَّكَاةَ ثُمَّ تَوَلَّيْتُمْ إِلاَّ قَلِيلاً مِّنكُمْ وَأَنتُم مِّعْرِضُونَ

سورۃ البقرة, آيۃ 83

כרתנו ברית עם בני ישראל: לא תעבדו אלא את אלוהים, וגמלו חסד עם אביכם ואמכם ועם קרובי משפחתכם ועם היתומים והנזקקים, ואמרו דברי נועם לבריות, וקיימו את התפילה ותנו זכאת. לאחר מכן פניתם עורף, חוץ ממתי מעט, ונותרתם קשי עורף

סורת הפרה, פסוק 83

בית-ספר מסודר, סביבה נקייה, עצים ירוקים סובבים את החצר, קשה להאמין איך השקט צועק במקום מלא תלמידים. הייתה הפסקת צהריים, המורים הסתובבו בחצר ובמסדרון וכמה מהם ישבו בחדר המורים כשהם משוחחים ומחליפים דעות, ומנהל בית-הספר ישב בחדר הסמוך. פתאום נשמעו צעקות רמות אשר שברו את הדממה… הורה של אחד התלמידים נכנס בדלת כשהוא צועק, מאיים ומשמיע מילים גסות כלפי אחד המורים.

המורה הזמין את ההורה לשבת ולדבר בשקט. דומה שבקשת המורה הזמינה את ההורה לצעוק עוד יותר. התלמידים הסתכלו, המורים הופתעו והמנהל לא האמין למראה עיניו והזמינו לחדרו עם המורה: “אתה יכול ללוות אותי לחדרי כדי שנבין בדיוק מה הבעיה ונבדוק אם אנחנו יכולים לעזור לך”, אמר לו. בחדר המנהל הסביר ההורה שהבן שלו קיבל ציון נכשל בבחינה במתמטיקה אף שהוא תלמיד נבון וחרוץ. “המורה אשם, הוא הכשיל אותו בכוונה בגלל בעיות המשמעת שלו”, כעס ההורה. המורה השיב לאב שנכון שהבן שלו הוא ילד נבון אבל יש לו בעיות משמעת רבות הקשורות לחבריו לכיתה, הוא לא מתרכז בשיעורים ולכן החלו ציוניו לרדת. “לאחרונה הוא נעשה תוקפן במיוחד”, הוסיף המורה, “אבל הוא קיבל את הציון שמגיע לו על פי עבודתו וידיעתו ולא על פי התנהגותו”.

האב ביקש סליחה מן המורה והסביר שהבן שלו תיאר מצב אחר לגמרי. “היה עלי לשאול אותך לפני שצעקתי”, הוסיף. ואז פנה המנהל אל האב ושוחח אתו על השינוי לרעה שחל בבנו בעת האחרונה. המנהל הוסיף ואמר שהוא יודע מהו שורש הבעיה ושרק הוא, האב, יוכל לעזור לבנו. האב הביט במנהל וביקש שיאמר לו מה בדיוק יעזור לבן שלו להיות ילד רגוע וחביב וירחיק אותו מן התוקפנות ומבעיות המשמעת.
המנהל הסביר לו שהרבה ילדים הם הבבואה של ההורים. “הילד מחקה את התנהגותך, אם אתה נוהג בו בתוקפנות ינהג הוא בתוקפנות כלפי סביבתו. אני חושב שהדרך שלך, האופן שבו נכנסת אל בית-הספר, היא הדרך שאותה עלול בנך לאמץ. חשוב מאוד לנהוג באדיבות כלפי אחרים ולדבר במילים יפות, כפי שכתוב בקוראן בסורת הפרה, פסוק 83: ‘אמרו דברי נועם לבריות’.”

אכן צדק המנהל. סביר להניח שהאב הזה נוהג באופן דומה בבני משפחתו אף על פי שכלפי חוץ נראה שהוא מגן על בנו. מכל מקום, הבן צופה בהתנהגות אביו ורואה בה מודל לחיקוי ואין פלא שהוא נוהג באופן דומה בחבריו לכיתה. לא תמיד קל לשמור על איפוק. ודאי לא כשאנו מתוסכלים וכועסים כפי שקרה לאב. בזכות התגובות המתונות והמאופקות של המורה והמנהל היה האב יכול להירגע. אילו השיבו המנהל והמורה בתוקפנות על תוקפנותו של האב היה המצב מידרדר עוד יותר. האב הכועס פגש בעיניים רגועות ואולי אפילו עצובות של המורה והמנהל. עצובות על כך שהוא, האב, מרגיש כך. ברגעים אלו של סערה הזכרת המשפט הקוראני "אמרו דברי נועם לבריות" עשויה להרגיע ולשנות את כל מערכת היחסים לטובה. אחר כך יהיה אפשר לדון באווירה שונה בילד ובקשייו ולטקס עצה כיצד אפשר לעזור לו. בשעת הכעס אי-אפשר לדון בדבר.