| כיצד נעודד אדם לסלוח על פגיעה קשה? |
| פרק 1 |
|
وَلَمَن صَبَرَ وَغَفَرَ إِنَّ ذَلِكَ لَمِنْ عَزْمِ الْأُمُورِ (سورۃ الشورى, آية 43) ואשר יבליג ויסלח – זוהי הנחישות הראויה (סורת המועצה, פסוק 43). לעאמר היה סוס ערבי אציל והוא זכה במרוץ הסוסים שמתקיים כל שנה בין הכפרים באזור. רוכבים אחדים מכפר שכן לא ראו את ניצחונו בעין יפה. הם החלו לקלל אותו ולומר שהוא רימה. התפתחה מריבה, ובגללה הופסקה כל התחרות. האנשים התפזרו והנצים המשיכו לריב עוד שעות ארוכות.
ביום המחרת התפתחה קטטה בבית-הספר בין התלמידים שהשתתפו בתחרות. אחד התלמידים שנוצחו לקח לבנה והכה את עמאר בחזהו. נשימתו של עמאר נעצרה לזמן ממושך ונגרם לו נזק מוחי והוא הפך לצמח. אמו של עמאר כמעט יצאה מדעתה. היא עמדה למראשותיו של בנה וסירבה להאמין. אנשים שעמדו לצדה ברגעי האסון חיפשו מילים כדי לעודד אותה. אחד מהם אמר לה: "ואשר יבליג ויסלח – זוהי הנחישות הראויה". הסבר: איש לא היה רוצה לעמוד במקום אמו של עאמר ברגע הנורא הזה. כל עולמה חרב עליה. מה אפשר לומר לה. ייתכן שהפסוק הזה נאמר מוקדם מדי, ממש כשקרה האסון. ודאי אי-אפשר לסלוח לפני שהבנו בכלל את גודל האסון. ייתכן שנזדקק לפסוק קוראני חשוב זה בהמשך הדרך. גם כדי לעזור לאמו של עאמר לסלוח לאחר וגם כדי לעזור לה להירגע ולהתפייס עם עצמה. אולם כשיש חשש מנקמה כדאי להשתמש בפסוק זה בהקדם כדי לעודד את האיפוק. וּודאי שיש ללמד ילדים להפסיד בכבוד, כלומר להסביר להם את עקרונות התחרות ההוגנת ולהשתמש במשפט הידוע מן האולימפיאדה שהעיקר הוא ההשתתפות ולא הניצחון. ילד שלא יודע להפסיד מצבו לא טוב משום שבחיים כל אחד מאתנו נוחל תבוסות רבות. גם יש לזכור שהקטטה בין הילדים לא הייתה מחריפה כל כך אילו השגיחו עליהם המבוגרים כראוי. כך שמובן שגם למבוגרים שהיו חלק מאירוע זה אחריות רבה. הם צריכים ללמד את הילדים כיצד להתאפק ולשמש להם דוגמה לכך. |