| מדוע יש לעשות שלום? |
| פרק 13 |
|
إِنَّ هَذِهِ أُمَّتُكُمْ أُمَّةً وَاحِدَةً وَأَنَا رَبُّكُمْ فَاعْبُدُونِ (سورة الانبياء, آية 92) זוהי האומה שעליכם להיות: אומה אחת, ואני הוא ריבונכם, על כן עבדוני (סורת הנביאים, פסוק 92).
בכיתה ז' בבית-הספר "השלום" רבים מן הסכסוכים בין התלמידים מתפתחים לכדי אלימות. היריבויות הן בין הבנים לבנות, בין בני העיר לבני הכפר ובין הבדווים לפלאחים. המחנכת יזמה פעילות כדי להרגיע את הכיתה ולעודד את התלמידים להיות חברים טובים, לשתף פעולה ולעזור זה לזה. בפתח הפעילות כתבה המחנכת על הלוח באותיות גדולות את פסוק 92 מסורת הנביאים: "זוהי האומה שעליכם להיות: אומה אחת, ואני הוא ריבונכם, על כן עבדוני". היא שאלה את התלמידים מה משמעות הפסוק. התלמידים דיברו על הצורך לכבד איש את רעהו, על חשיבות הגיבוש הכיתתי ועל סליחה ומחילה הדדית. המחנכת ערכה פעילויות לעידוד הקשר בין התלמידים (משחקים, תחרויות ועוד). בסיכום הפעילות היא שבה והזכירה להם שהם בני אומה אחת ומאמינים באל אחד. ואז חזרה והקריאה להם את הפסוק שעל הלוח.
הסבר: כוחו של אלוהים וסמכותו מאחדים את כל מאמיניו לאומה אחת. פסוק חשוב זה מן הקוראן יכול להשכין שלום בכיתת הלימוד בין משפחות וחמולות יריבות ובין עמים שמאמינים באותו אל. באופן דומה סמכותו של אבי המשפחה היא שמקרבת בין האחים ומעודדת אותם לקבל אחריות ולדאוג איש לאחיו. עכשיו, כשכולם תחת קורת גג אחת, לא נותר להם אלא לאהוב איש את אחיו. יפה נהגה המחנכת שמצאה את הפסוק המתאים מן הקוראן המצווה על כולנו לחיות בשלום זה עם זה משום שכולנו אחים. |