| האם מותר לכפות דת? |
| פרק 13 |
|
فَلِذَلِكَ فَادْعُ وَاسْتَقِمْ كَمَا أُمِرْتَ وَلَا تَتَّبِعْ أَهْوَاءهُمْ وَقُلْ آمَنتُ بِمَا أَنزَلَ اللَّهُ مِن كِتَابٍ وَأُمِرْتُ لِأَعْدِلَ بَيْنَكُمُ اللَّهُ رَبُّنَا وَرَبُّكُمْ لَنَا أَعْمَالُنَا وَلَكُمْ أَعْمَالُكُمْ لَا حُجَّةَ بَيْنَنَا وَبَيْنَكُمُ اللَّهُ يَجْمَعُ بَيْنَنَا وَإِلَيْهِ الْمَصِيرُ (سورۃ الشورى, آية 15) לכן, קרא והישר לכת כאשר צווית, ואל תיטה אחר משוגות לבם, ואמור, מאמין אני בכל ספר אשר הוריד אלוהים ממרומים, וצוויתי לשפוט ביניכם ביושר. אלוהים הוא ריבוננו וריבונכם, ולנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואין עוד צורך להחליף טענות בינינו. אלוהים יכנסנו יחדיו, כי סוף כולם לשוב אליו (סורת המועצה, פסוק 15).
נביל התחזק לאחרונה בדת. הוא קורא הרבה בקוראן ובספרי דת אחרים ופונה בכל שאלה אל השייח' במסגד. בכל פעם שהוא רואה את אחד מחבריו עושה מעשה שנראה לו שאינו תואם את הדת כפי שהוא מבין אותה הוא כועס ומתחיל לריב אתו. חבריו התרחקו ממנו משום שכל הזמן הוא מעיר להם הערות ומצטט להם פסוקים מן הקוראן. בעבר לא התנהג כך. נביל השתנה מאוד בתקופה האחרונה והתקרב לכמה חברים חדשים שגם הם מתחזקים בדת ומתווכחים על כל מיני סוגיות דתיות. גם לבני משפחתו של נביל קשה אתו. הוא מעיר להם כל הזמן הערות. בודק איך אחיותיו מתלבשות, לא מוצא חן בעיניו שהן יוצאות מהבית ואפילו לאמו כבר החל להעיר. לאחרונה קרא לו אביו לשוחח עמו. הוא הקריא לו את פסוק 15 מסורת המועצה, "אלוהים הוא ריבוננו וריבונכם, ולנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואין עוד צורך להחליף טענות בינינו". האב שאל את בנו אם הבין את כוונתו. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שנביל עצר את שטף דיבורו והקשיב. "טעיתי", אמר. "על פי הקוראן אסור לי ללחוץ עליכם ולריב אִתכם בנושאים האלה. כל אחד יישפט על פי מעשיו. לי כואב עליכם אבל אני לא יכול לעזור לכם". ואז חיבק אותו אביו ואמר לו שתשובתו מוצאת חן בעיניו.
הסבר: לנביל מותר לבחור כיצד לממש את דתיותו אבל על פי הקוראן אסור לו לכפות את דרכו על האחר. למעשה, הקוראן ממליץ שלא להיכנס לוויכוחים חסרי טעם על כך. כל אחד בשלו, כל אחד אחראי למעשיו ובסופו של דבר אלוהים ישפוט את כולם. יפה נהג אביו של נביל שהציג לפניו פסוק חשוב זה מן הקוראן כדי ללמד אותו שאל לו לכפות את דתו ואת דעתו על האחר. בעולמנו, שיש בו עימותים רבים על רקע דתי, הפסוק הזה חשוב ביותר. הוא מזכיר לכולנו שאין לכפות על האחר לא יתר דתיות ולא יתר חילוניות. הוא מזכיר לנו שאלוהים מצפה מן האדם שתהיה לו אחריות אישית למעשיו ולא שהאחר בכפייתו יהפוך להיות אחראי למי שכפה עליו. |