| כיצד נעודד אדם שלא זכה להערכה על מעשיו היפים? |
| פרק 12 |
|
إِنَّا كَذَلِكَ نَجْزِي الْمُحْسِنِينَ (سورۃ الصافات, آية 80) כך נגמול למיטיבים (סורת הערוכים, פסוק 80).
עביר היא תלמידת כיתה י', ילדה פעילה ומוכשרת, אשר קיבלה על עצמה לפתח תוכנית שלמה ליום התלמיד בבית-הספר. שבועות שלמים עבדה על פיתוח התוכנית ויישומה בפועל. ביום התלמיד נשא מנהל בית-הספר דברים, הוא הודה לצוות המורים ולתלמידי בית-הספר על שיתוף הפעולה אולם בדבריו לא הזכיר את עביר אף לא ברמז. עביר והוריה שהיו אִתה בקהל נפגעו והתאכזבו מאוד. מחנך הכיתה של עביר, שישב לידם, העביר להם את ספר הקוראן כשהוא פתוח בסורת הערוכים ואצבעו מצביעה על פסוק 80: "כך נגמול למיטיבים", היה כתוב שם. הפעם חייכה עביר.
הסבר: אלף מילים לא היו מעלות חיוך על שפתי עביר כשלוש המילים האלה מן הקוראן. ליותר מכך לא הייתה עביר זקוקה. סיפורה של עביר הוא סיפורם של רבים מאתנו שפעמים רבות חשים שהשקיעו מאמצים רבים ומי שהיה אמור להעריך את מאמציהם לא עושה כן. מדוע שגה המנהל? ייתכן שהיה שקוע יותר מדי בעצמו ולא ראה את עביר. מורים רבים פשוט לא רואים את תלמידיהם ולא עוצרים לרגע להתבונן בהם ובהרגשתם. ייתכן שהמנהל חשש להחמיא לעביר בנוכחות כל הקהל הרב כדי שלא לעורר קנאה. אז מיד היה אומר מישהו אחר, "ומה אתי? גם אני תרמתי". ואולם גם הנימוק הזה אינו מספק. חובתו של המנהל להעריך את התלמידים שהשקיעו - הרי זו תמצית היחס הנכון בין תלמיד למורה. והחשש מקנאה...? זו כבר בעייתו של המנהל ועליו להתמודד אִתה מתוקף תפקידו. אין צורך לחשוש מקנאה משום שהאמת היא הפוכה - תלמידים אחרים ילמדו שגם הם יכולים לקבל מחמאות כעביר אם ישקיעו כמוה. יפה נהג המחנך של עביר כשעודד אותה בעזרת רוחו של הקוראן. |