| מה נאמר לאדם השרוי בדיכאון עקב מחלה או פציעה? |
| פרק 12 |
|
وَنَبِّئْهُمْ عَن ضَيْفِ إِ بْراَهِيمَ * إِذْ دَخَلُواْ عَلَيْهِ فَقَالُواْ سَلاماً قَالَ إِنَّا مِنكُمْ وَجِلُونَ * قَالُواْ لاَ تَوْجَلْ إِنَّا نُبَشِّرُكَ بِغُلامٍ عَلِيمٍ * قَالَ أَبَشَّرْتُمُونِي عَلَى أَن مَّسَّنِيَ الْكِبَرُ فَبِمَ تُبَشِّرُونَ * قَالُواْ بَشَّرْنَاكَ بِالْحَقِّ فَلاَ تَكُن مِّنَ الْقَانِطِينَ * قَالَ وَمَن يَقْنَطُ مِن رَّحْمَةِ رَبِّهِ إِلاَّ الضَّآلُّونَ (سورة الحجر, آية 51-56) מסור להם על אורחיו של אברהם: הם סרו לבקרו ואמרו, שלום! אמר, יראים אנו אתכם. אמרו, אל תירא. באנו לבשר לך על בן בר דעת. אמר, האם תבשרו לי כזאת אף כי זקנתי? הכיצד תבשרו? אמרו, בשורתנו אמת, על כן אל תיוואש! אמר, וכי מי יאמר נואש מרחמי ריבונו אם לא התועים! (סורת אלחג'ר, פסוקים 51-56).
אִיאָד סיים היום את לימודיו בשעה מוקדמת. "איזה כיף! שחררו אותנו מוקדם. אני אלך לנוח קצת ואז אוכל ללכת לאימון האחרון לפני התחרות הגדולה", חשב בלבו. ואכן, היום הגדול שחיכה לו אִיאָד הלך וקרב. בשבוע הבא תיערך תחרות רכיבה על אופניים, תחרות שאִיאָד מחכה לה זמן רב והוא עתיד לזכות בה בגביע משום שאיש אינו משתווה לו. זה היה חלום חייו ופתאום... התעורר וראה אל מולו דמויות לובשות לבן. מה זה? בית-חולים? מה הוא עושה שם? איך הגיע לכאן? אוי, איזה כאבים... הרגל שלו תלויה באוויר, גם היד. מה זה? מה קרה? פתאום שמע את האחות קוראת לרופא: "בוא, הוא התעורר". למה אימא שלו בוכה?
הרופא קרב אליו ואמר: "שלום, אִיאָד, איך אתה מרגיש?" "תסביר לי קודם מה קרה", השיב אִיאָד המבוהל. הרופא סיפר לו שנפגע ממכונית כשחצה את הכביש. "איבדת את ההכרה והביאו אותך אל בית-החולים. בנס זה נגמר כך, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע", הוסיף הרופא. גופו של אִיאָד כאב מאוד והוא שאל את הרופא כמה זמן יעבור עד שיבריא. הרופא השיב שיידרש לכך זמן משום שעליו לעבור ניתוח ברגל. אִיאָד שתק אבל בראשו חשב שהוא לא יוכל להשתתף בתחרות האופניים והמחשבה ממש דיכאה אותו. הוא התאמן כל כך הרבה לקראת התחרות... דיכאונו של אִיאָד הלך וגבר, הוא לא רצה לאכול ולשתות, חברים מהכיתה באו לבקרו אבל הוא לא רצה לדבר עם איש. הוא ויתר על חלומו רב-השנים לזכות בגביע, אז מה כבר נשאר לו בחיים?! הוריו ואחיו של אִיאָד ניסו לעודד אותו, כך גם חבריו, אך הם לא הצליחו. הם הביאו לו ממתקים ומתנות, הם הבטיחו לו שעוד ישוב לרכוב על אופניו אבל שום דבר לא עזר. אִיאָד שקע בתוך עצמו ולא יצר קשר עם הסובבים אותו. עד שהגיעה לביקור המורה פָאתֵן, שהוא אהב מאוד. היא שאלה את אִיאָד איך הוא מרגיש והוא רק אמר לה שהבוקר שמו לו פלטינה ברגל ושהרופא אמר שהוא לא יחזור להיות כפי שהיה. ואז הוציאה פָאתֵן את ספר הקוראן וביקשה את רשותו של אִיאָד להקריא לו את הסיפור על הנביא אברהם: "מסור להם על אורחיו של אברהם... אמרו, בשורתנו אמת, על כן אל תיוואש! אמר, וכי מי יאמר נואש מרחמי ריבונו אם לא התועים!" "מאחר שאני מכירה אותך", הוסיפה פָאתֵן, "ואני יודעת שאתה לא בין התועים אני בטוחה שאתה, כמו אברהם, לא תתייאש. ועוד דבר אני רוצה ללמד אותך", אמרה המורה, "אין דבר העומד בפני הרצון. ואם תרצה, תחזור להיות כפי שהיית". זאת הייתה הפעם הראשונה מאז הפציעה שאִיאָד חייך. הסבר: אנשים רבים נוטים לשקוע בדיכאון עקב מחלה קשה, ניתוח או פציעה. כשהאדם חש שגופו בוגד בו ואינו נשמע לו עוד הוא נוטה לתגובה זו באופן טבעי. ידוע שאנשים שמתאוששים מניתוחים חשים לעתים קרובות תחושת דיכאון. זה הזמן שמשפחה וחברים יכולים לעזור ולעודד אותו ועל כן נוכחותם חשובה מאוד לתהליך ההחלמה. אבל כשהשבר גדול, כמו במקרה של אִיאָד, שחלומו התנפץ, ההתאוששות גם היא קשה. במקרים אלה אין כמו האמונה, שעשויה לחזק את רוחו של האדם ולחלצו מן הדיכאון. והנה אומרת לו המורה פָאתֵן כל כך יפה באמצעות סיפור מן הקוראן שרק חסרי האמונה מתייאשים ואילו המאמינים לעולם אינם מאבדים תקווה. אין פלא שאִיאָד חייך. עכשיו יש לו תקווה. |