ראשי קוראנט פרק 12 כיצד נעודד ילדי כיתה מקדמת?
כיצד נעודד ילדי כיתה מקדמת?
פרק 12

كُنتُمْ خَيْرَ أُمَّةٍ أُخْرِجَتْ لِلنَّاسِ تَأْمُرُونَ بِالْمَعْرُوفِ وَتَنْهَوْنَ عَنِ الْمُنكَرِ وَتُؤْمِنُونَ بِاللّهِ وَلَوْ آمَنَ أَهْلُ الْكِتَابِ لَكَانَ خَيْرًا لَّهُم مِّنْهُمُ الْمُؤْمِنُونَ وَأَكْثَرُهُمُ الْفَاسِقُون َ (سورۃ آل عمران, آيۃ 110)

אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באלוהים. מוטב היה לבעלי הספר לו האמינו. יש מאמינים ביניהם, ואולם מרביתם מופקרים (סורת בית עמרם, פסוק 110).

 

בבית-הספר "אלכמאל" פתחו השנה כיתה מקדמת לילדים שזקוקים לעזרה בשילוב בבית-הספר. בכיתה חמישה-עשר תלמידים קבועים ועוד תלמידים שמתקשים בנושאים מסוימים מצטרפים לכיתה לפרקים. לאחרונה הצטרף מוחמד לכיתה זו בשיעורי החשבון.

 

בהפסקה הוא נפגש עם חבריו מכיתת האם. "מה שלומך, מוחמד? מה חדש ? מה קורה? איך הלימודים בכיתה החדשה?" שואלים אותו חבריו. "ממש כיף ללמוד בכיתה הזאת. אני פשוט לומד יותר טוב. המורה יושבת אתי בכיתה ומסבירה לי את החומר ותמיד דואגת שאבין".

"ממש כיף", ענה סולימאן, "ילדים מפגרים. בדיוק כפי שאמר ראמי - כל הילדים הדפוקים לומדים שם". כל התלמידים שהיו מסביב החלו לצחוק. מוחמד הרגיש נבוך מאוד והתאפק שלא לבכות. מאותו הרגע ועד סוף היום היה מוחמד עצוב ולא שיתף פעולה עם המורה בשיעורים. היא שאלה אותו אם קרה לו משהו, אם משהו מפריע לו. אבל הוא המשיך לשתוק...

ביום המחרת הוא נשאר בהפסקה בכיתה ולא יצא החוצה כדי שלא לפגוש את חבריו מכיתת האם. הוא פחד שהם ילעגו לו. המורה הסייעת הבחינה בכך ושאלה אותו מה קורה לו ביומיים האחרונים ואם משהו מפריע לו. היא אמרה לו שאם לא מספרים מה שמציק אי-אפשר לפתור את הבעיה וזה חבל משום שייתכן שהיא יכולה לעזור לו. ואז אמר מוחמד, "אנחנו באמת כיתה של ילדים דפוקים ולא שווים". הסייעת נאנחה ושאלה אותו מי אמר לו את השטויות האלה. "התלמידים מהכיתה שלי", אמר לה. "אני אדבר עם הורי ואומר גם לחברי לדבר עם הוריהם כדי שיחזירו את כולנו לכיתת האם". הסייעת הזכירה למוחמד שבתחילת השנה אמרו הילדים שהיה להם קשה ולא טוב בכיתת האם. "נכון, אבל עדיף להיות בכיתה שלא אוהבים מאשר להיות בכיתה של ילדים דפוקים", השיב לה. הסייעת ראתה שהעניין חמור, היא סיפרה על כך למורה ויחד הן פנו אל המנהל. הן הסבירו לו כמה סובלים הילדים מלעג זה. הן גם דיברו על הנזק שנגרם לדימוי העצמי של הילדים שאותו יש לשקם כחלק מן העבודה בכיתה המקדמת.
המנהל, המורה והסייעת החליטו להזמין את כל הורי התלמידים מכיתת האם ומן הכיתה המקדמת ולהסביר להם את משמעות הכיתה הזאת ואת מטרתה ולהילחם בסטיגמה של "כיתת מפגרים".
בפגישה הסביר המנהל שהעבודה בכיתה הזאת היא פרטנית ומותאמת לתלמיד באופן אישי. כך התלמידים בדרך כלל מבינים את החומר יפה וגם נהנים מן הלימודים. בנוסף הם זוכים לשיעורי העשרה ביצירה, מוזיקה ועוד. ההורים הופתעו ושאלו איזה חומר לומדים בכיתה והיו שביקשו שגם ילדם יצטרף לכיתה הזאת. לסיום, פנה המנהל אל תלמידי הכיתה המקדמת ואמר: "אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באלוהים". מאותו הרגע חשו הילדים בכיתה המקדמת גאווה על שום שגם אלוהים וגם צוות בית-הספר תומכים בהם.

הסבר: כל הורה וכל מורה יודעים כמה חשוב דימוי עצמי חיובי לשם הצלחה בלימודים. תלמיד שחושב שהוא מפגר יתקשה להצליח בלימודיו. לכן כל כך חשוב לעודד ילדים ולהתפעל מהישגיהם ולהעניק להם את ההרגשה שהכול תלוי ברצון שלהם. הילד צריך לראות את ברק ההתפעלות בעיני ההורה והמורה כשהוא משיג הישגים משום שתגובה זו נותנת לו להאמין בעצמו וביכולתו. על כן טוב עשה המנהל שהזמין את כל ההורים כדי שיהיה ברור לכולם שהתלמידים בכיתה המקדמת מוצלחים לא פחות מן התלמידים בכיתת האם. ואם תלמיד מתקשה במקצוע כלשהו אין זה אומר שהוא לא יוכל להשיג אחר כך הישגים טובים לא פחות משאר התלמידים. וכאן עשה המנהל שימוש יפה בפסוק מן הקוראן המחזק את גאוות השייכות של התלמידים לכיתתם.