| כיצד נלמד את האדם לברך את האחר לשלום במאור פנים? |
| פרק 11 |
|
لَيْسَ عَلَى الْأَعْمَى حَرَجٌ وَلَا عَلَى الْأَعْرَجِ حَرَجٌ وَلَا عَلَى الْمَرِيضِ حَرَجٌ وَلَا عَلَى أَنفُسِكُمْ أَن تَأْكُلُوا مِن بُيُوتِكُمْ أَوْ بُيُوتِ آبَائِكُمْ أَوْ بُيُوتِ أُمَّهَاتِكُمْ أَوْ بُيُوتِ إِخْوَانِكُمْ أَوْ بُيُوتِ أَخَوَاتِكُمْ أَوْ بُيُوتِ أَعْمَامِكُمْ أَوْ بُيُوتِ عَمَّاتِكُمْ أَوْ بُيُوتِ أَخْوَالِكُمْ أَوْ بُيُوتِ خَالَاتِكُمْ أَوْ مَا مَلَكْتُم مَّفَاتِحَهُ أَوْ صَدِيقِكُمْ لَيْسَ عَلَيْكُمْ جُنَاحٌ أَن تَأْكُلُوا جَمِيعاً أَوْ أَشْتَاتاً فَإِذَا دَخَلْتُم بُيُوتاً فَسَلِّمُوا عَلَى أَنفُسِكُمْ تَحِيَّةً مِّنْ عِندِ اللَّهِ مُبَارَكَةً طَيِّبَةً كَذَلِكَ يُبَيِّنُ اللَّهُ لَكُمُ الْآيَاتِ لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُون (سورة النور, آية 61) העיוור לא יעבור עברה, ולא הפיסח ולא החולה, ואף לא אתם עצמכם, אם תאכלו מן המצוי בבתיכם או בבתי אבותיכם או בבתי אימהותיכם או בבתי אחיכם או בתי אחיותיכם או בבתי דודיכם מצד אביכם או בביתי דודותיכם מצד אביכם או בבתי דודיכם מצד אמכם או בבתי דודותיכם מצד אמכם או בבתים אשר מפתחותיהם הופקדו בידיכם או בבית ידידיכם. אין עוון עליכם, בין אם תאכלו בחברה ובין ביחידות. בהיכנסכם אל הבתים, ברכו לשלום זה את זה, ברכת שלום מאת אלוהים, מבורכת וטובה. כך יבאר לכם אלוהים את האותות למען תשכילו להבין (סורת האור, פסוק 61). אמא של סמיר באה אל בית-הספר לאחר שקיבלה מכתב ובו הזמנה לפגישה עם המחנך. הוא סיפר לה על התנהגותו הלא מנומסת של בנה. סמיר מאחר לכיתה באופן קבוע וכשהוא נכנס הוא לא אומר שלום ולא בוקר טוב. לעתים הוא מציץ לכיתה בזמן השיעור ומסמן לאחד מחבריו שיצא אליו החוצה, שוב, ללא בקשת רשות וללא ברכת שלום. מורה אחד סיפר כיצד ישב עם תלמיד בשעה שסמיר פתח את הדלת מבלי לדפוק, הסתכל סביב ויצא מבלי לומר סליחה. אמא של סמיר התביישה בהתנהגותו של בנה וסיפרה שבבית הוא מתנהג באורח דומה. כשהוא חוזר מבית-הספר הוא נכנס הביתה מבלי לומר שלום וטורק את הדלת בחוזקה ומבהיל את כל בני הבית. פעמים רבות ביקשה ממנו לנהוג ביתר נימוס ועדינות, לומר שלום וסליחה, אך לשווא. ואז הציע לה המחנך ללמד את סמיר את פסוק 61 מסורת האור: "בהיכנסכם אל הבתים, ברכו לשלום זה את זה, ברכת שלום מאת אלוהים, מבורכת וטובה". למחרת, כשהגיע סמיר לכיתה הוא נכנס בחיוך ובירך לשלום את המורה ואת החברים. הסבר: ברכת שלום במאור פנים היא מיסודות הנימוס. אבן יסוד בקשר בין בני אדם. יש לחנך ילדים לומר יפה שלום משום שללא ברכה זו מתערערת היכולת לפתח קשר ראוי עם האחר. אדם שאינו מביט בפניו של רעהו, שאינו מברכו לשלום, שאינו יודע כיצד להתנהג בבואו למקום חדש או כשמישהו מגיע לבקרו לוקה במגבלה חמורה. אדם כזה משדר לאנשים מסרים שליליים עוד טרם החל כל קשר. קשיים מסוג זה יכולים כמובן להעיד על קשיים רגשיים למיניהם. ביישנות קיצונית, תחושות כעס וזעם שאותם מנסה האדם להסתיר ועל כן אינו מתבונן בפניו של האחר. מיני פחדים הנוגעים לקשר אנושי ועוד. אחת היא מה הסיבה לקושי של סמיר לברך יפה בברכת שלום - עלינו לעזור לו ללמוד כיצד להתנהג. ועל כן, יפה נהג המחנך שהשתמש בפסוק הקוראני המתאים כדי להעביר לסמיר את המסר החשוב. |