| האם יש הבדל בין בחירה בטוב מתוך כוח ובין בחירה בו מתוך חולשה? |
| פרק 11 |
|
إِنْ أَحْسَنتُمْ أَحْسَنتُمْ لِأَنفُسِكُمْ وَإِنْ أَسَأْتُمْ فَلَهَا فَإِذَا جَاء وَعْدُ الآخِرَةِ لِيَسُوؤُواْ وُجُوهَكُمْ وَلِيَدْخُلُواْ الْمَسْجِدَ كَمَا دَخَلُوهُ أَوَّلَ مَرَّةٍ وَلِيُتَبِّرُواْ مَا عَلَوْاْ تَتْبِيراً (سورة الاسراء, آية 7) אם תעשו טוב, רק עם עצמכם תיטיבו, ואם תרעו, לעצמכם תרעו. כאשר התקיימה הפעם השנייה, (שילחנו בכם את עבדינו) למען יכלימו את פניכם וייכנסו אל המסגד, כשם שנכנסו אליו בראשונה, ולמען יחריבו את כל אשר כבשו (סורת המסע הלילי, פסוק 7). נעמאת, תלמידת כיתה י', היא ילדה מחוננת, מצטיינת ועוזרת לכולם. כל מי שמבקש ממנה עזרה בלימודים או בכל דבר אחר היא תמיד עוזרת לו, גם על חשבון זמנה הפנוי ושיעוריה שלה. כולם אומרים שיש לה לב של זהב. יום אחד הטילה המורה לביולוגיה על תלמידי הכיתה לעשות פרויקט בזוגות. שָאמָה, חברתה לכיתה של נעמאת, פנתה אליה וביקשה לעשות את הפרויקט אִתה. נעמאת הסכימה. הוטל עליהן לנסח שאלת מחקר, ואחר כך לערוך את המחקר ולבצע מדידות למיניהן. נעאמת עשתה את כל העבודה לבדה משום ששָאמָה אפילו לא התעניינה במה שצריך לעשות. היא בחרה שאלת מחקר, ניתחה את הממצאים ושרטטה גרפים וטבלאות לבדה. לרוע מזלה של נעמאת התקלקל המחשב שלה והיא ביקשה משָאמָה להקליד את העבודה. שָאמָה סירבה והחלה לקלל את נעמאת. נעמאת הרגישה ששָאמָה פגעה בכבודה ואמרה לה שהיא לא רוצה להגיש את העבודה אִתה יחד. יום לפני מועד הגשת הפרויקט פנתה שָאמָה אל מחנך הכיתה וביקשה ממנו שיבקש מנעמאת לחזור בה מהחלטתה ולשתף אותה בפרויקט. המחנך הזמין את נעמאת ושָאמָה לשיחה. נעמאת סיפרה למחנך מה בדיוק קרה. ואז התפרצה שָאמָה וקראה לעברה של נעמאת "שקרנית". היא ירקה לנעמאת בפנים ויצאה מהחדר. נעמאת החלה לבכות. כאשר שבה נעמאת לביתה היא מצאה את אמה של שָאמָה בביתם. נעמאת מכבדת מאוד את אמה של שָאמָה ולא רצתה שתשוב הביתה בידיים ריקות על אף התנהגותה הבזויה של בתה. נעמאת סלחה לשָאמָה למען אמה. כששאלה אותה האם אחר כך מדוע סלחה לשָאמָה השיבה נעמאת: "הרי כתוב בסורת המסע הלילי בפסוק 7, 'אם תעשו טוב, רק עם עצמכם תיטיבו, ואם תרעו, לעצמכם תרעו'". הסבר: פסוק נפלא זה של הקוראן מדבר על הקשר בין הפנים לחוץ. בפסיכולוגיה יכלו לתת לפסוק הזה הסברים רבים ויפים ושלל שמות אולם הקוראן קדם לכל אלה. הפסוק הזה אומר לנו שכאשר אנו עושים טוב לאחר אנו בעצם מזדהים עם הטוב הזה וחשים אותו בתוכנו ואז הוא הופך לחוויה שלנו. כך גם באשר לרע. כשאנו פוגעים במישהו לבסוף נחוש פגיעה זו בתוכנו. על כן, החליטה נעמאת להיטיב עם חברתה מתוך הנחה שבעצם הטוב הזה ישוב אליה. ואולי נהגה כך נעמאת מתוך חולשה ולא מתוך בחירה? זאת שאלה חשובה. שהרי לא לזה התכוון הפסוק. ואכן, לעתים אנשים מוותרים לאחר ולא מציבים לו גבולות מתוך חולשה. במקרים אלה התוצאה כמובן אינה טובה. אם ויתרה נעמאת לשָאמָה משום שחשה אי-נעימות כלפי אמה של שָאמָה זהו דבר אחד אבל אם הרגישה שיש ביכולתה לסרב לבקשה ועדיין בחרה בטוב זהו דבר אחר. |