| כיצד נעודד אנשים להתרחק מכל אלימות? |
| פרק 10 |
|
وَلَا تُطِعْ كُلَّ حَلَّافٍ مَّهِينٍ * هَمَّازٍ مَّشَّاء بِنَمِيمٍ * مَنَّاعٍ لِّلْخَيْرِ مُعْتَدٍ أَثِيمٍ * عُتُلٍّ بَعْدَ ذَلِكَ زَنِيمٍ * أَن كَانَ ذَا مَالٍ وَبَنِين (سورۃ القلم, آية 14-10) אל תישמע לכל מפזר הבטחות נקלה, מלעיז הולך רכיל, מונע טובה ושולח יד ופושע, ועל כל זאת, בריון ומסתפח. (אל תישמע לו גם אם) הון לו ובנים (סורת הקולמוס, פסוקים 10-14). אחמד הוא תלמיד כיתה ו' בבית-ספר "השלום". ילד צנוע אשר לא חוסך מזמנו כדי לעזור לחבריו, במיוחד לחלשים שבהם. באחד הימים הכו אותו ילדים מן הכיתה המקבילה. "למה המורים שלנו תמיד אומרים לנו 'למה אתם לא כמו אחמד?!'" צעקו כשתקפו אותו. למחרת הגיע אחמד לכיתה בפנים נפוחות. המחנך שאל אותו מה קרה לו. אחמד השיב, "כלום, רק נפלתי במדרגות". המחנך לא הוסיף לשאול ולחקור. לאחר כחודש הגיעה תקופת המבחנים. למרבה הפלא קיבל אחמד ציונים נמוכים עד בינוניים. ואכן, עם תום הפעילות הבין-כיתתית ניגשו התלמידים האלימים אל אחמד וביקשו את סליחתו. והוא סלח להם מבלי לחשוב פעמיים. הסבר: התלמידים המכים כנראה קינאו באחמד. עד כדי כך חזקה והרסנית יכולה להיות הקנאה. אין פלא שהדבר השפיע עליו השפעה עמוקה והוא התקשה ללמוד ולתפקד. ייתכן שהיה מדוכדך עקב החוויה הטראומתית שעבר. יפה נהג המחנך שזיהה את הבעיה ולא ויתר והזמין את ההורים לברר מה קורה כאן. טוב היו עושים ההורים אילו פנו מיד אל המחנך, משום שילדם היה קורבן לאלימות ואין להקל ראש בדבר. יפה נהגה היועצת שמצאה למורים את הפסוק המתאים בקוראן המצווה עלינו להתרחק מאלימות ויפה השתמשו בו המורים בפעילות. |