Quranet - a bridge between the Islam and the West

وَلَا تُصَعِّرْ خَدَّكَ لِلنَّاسِ وَلَا تَمْشِ فِي الْأَرْضِ مَرَحاً إِنَّ اللَّهَ لَا يُحِبُّ كُلَّ مُخْتَالٍ فَخُورٍ * وَاقْصِدْ فِي مَشْيِكَ وَاغْضُضْ مِن صَوْتِكَ إِنَّ أَنكَرَ الْأَصْوَاتِ لَصَوْتُ الْحَمِيرِ (سورة لقمان, آية 19-18)

אל תבוז לבריות ואל תעלוץ בחוצות. אלוהים אינו אוהב את היהירים והרברבנים. היה מתון בהליכותיך והנמך את קולך. נעירת החמור היא המגונה שבקולות (סורת לוקמאן, פסוקים 18-19).

צעקות בקעו מכיתה ט' בבוקר יום חמישי. המנהל והיועץ, ששמעו את הקולות, נכנסו לכיתה. הם מצאו את המורה רב עם יוּסף, שיצא לו שם של תלמיד בעייתי. המורה ביקש מן המנהל להוציא את יוּסף מן הכיתה משום שהוא מפריע למהלך השיעור. הוא כבר ביקש ממנו כמה פעמים לצאת אבל יוּסף מסרב. ואכן, יוּסף הוצא מן הכיתה.

עם תום השיעור הזמין היועץ את יוּסף ואת המורה אליו לשיחה. המורה סיפר ליועץ שיוּסף עושה "אבו עלי" בכיתה ומתנהג כראש מאפיה. "כשאני מבקש ממנו לשבת בשקט הוא מתחיל לצעוק עלי ולומר לי שלא אתערב במעשיו". המורה גם סיפר שיוּסף סיגל לעצמו סגנון הליכה שמושך הרבה תשומת לב - סגנון של עבריין.

יוּסף השיב שזהו אופי הליכתו והוא לא רוצה לשנותה. וזהו קולו הטבעי והוא לא צורח. היועץ הסביר ליוּסף שיש פסוק בקוראן שבו מבקש אלוהים מבני האדם לנהוג בצניעות ולדבר בנימוס ולא בקול רם מדי. אלוהים אינו אוהב את הקול הרם ולא את הצעקות, הסביר היועץ ליוּסף. ואתה, בהיותך תלמיד בית-ספר, חייב לנהוג בנימוס בתלמידים ובמורים. ואז פתח היועץ את ספר הקוראן בסורת לוקמאן, פסוקים 18-19, וביקש מיוּסף להקריא להם את הכתוב: "אל תבוז לבריות ואל תעלוץ בחוצות. אלוהים אינו אוהב את היהירים והרברבנים. היה מתון בהליכותיך והנמך את קולך. נעירת החמור היא המגונה שבקולות". הפעם דומה היה שיוּסף השתכנע שעליו לשנות את התנהגותו.