Quranet - a bridge between the Islam and the West

وَلَا يَأْتَلِ أُوْلُوا الْفَضْلِ مِنكُمْ وَالسَّعَةِ أَن يُؤْتُوا أُوْلِي الْقُرْبَى وَالْمَسَاكِينَ وَالْمُهَاجِرِينَ فِي سَبِيلِ اللَّهِ وَلْيَعْفُوا وَلْيَصْفَحُوا أَلَا تُحِبُّونَ أَن يَغْفِرَ اللَّهُ لَكُمْ وَاللَّهُ غَفُورٌ رَّحِيمٌ (سورۃ النور, آية 22)

בל יישבעו אנשי המעלה והאמידים אשר בכם כי לא ייתנו צדקה לקרובי המשפחה ולנזקקים, ולמהגרים למען אלוהים. ימחלו-נא ויחוסו! וכי לא תרצו כי יסלח אלוהים גם לכם? אלוהים סולח ורחום (סורת האור, פסוק 22).

מִרְוות, תלמידת כיתה י"א, רבה עם אחת מבנות הכיתה. הבנות האחרות חשבו שמִרְוות אינה הצד הצודק במריבה וחשוב יותר, גם אילו צדקה היה עליה לסלוח לחברתה משום שזו ביקשה את סליחתה.
מִרְוות התעקשה. היא שבה ואמרה שהיא לעולם לא תסלח לחברתה. כך עברו להם כמה חודשים, ומבלי שהתלמידים והמורים שמו לב מִרְוות וחברתה עדיין לא דיברו זו עם זו .

באחד משיעורי החינוך שהעבירה המחנכת היא הסבירה לתלמידים שכל אחד שונה מחברו ועלינו לקבל זה את זה. היא המשיכה ואמרה לתלמידים שעלינו לסלוח איש לרעהו משום שאלוהים אף הוא סולח לנו ומי אנו שלא נסלח לחברינו?! ולראיה הקריאה להם את פסוק 22 מסורת האור: "ימחלו-נא ויחוסו! וכי לא תרצו כי יסלח אלוהים גם לכם? אלוהים סולח ורחום".

כששמעה מִרְוות את הדברים האלה היא קמה על רגליה ואמרה למחנכת, "אני חייבת התנצלות לחברתי משום שלא סלחתי לה. עכשיו אני סולחת לה על הכול".

"מה גרם לך לשנות את דעתך ולסלוח לאחר זמן כה רב?" שאלה אותה המחנכת. מִרְוות השיבה: "מאוד אהבתי וכיבדתי את הפסוק שהקראת מן הקוראן. הוא גרם לי לשנות את דעתי".