Quranet - a bridge between the Islam and the West

قُلْ تَعَالَوْاْ أَتْلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمْ عَلَيْكُمْ أَلاَّ تُشْرِكُواْ بِهِ شَيْئاً وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَاناً وَلاَ تَقْتُلُواْ أَوْلاَدَكُم مِّنْ إمْلاَقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ وَلاَ تَقْرَبُواْ الْفَوَاحِشَ مَا ظَهَرَ مِنْهَا وَمَا بَطَنَ وَلاَ تَقْتُلُواْ النَّفْسَ الَّتِي حَرَّمَ اللّهُ إِلاَّ بِالْحَقِّ ذَلِكُمْ وَصَّاكُمْ بِهِ لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ (سورۃ الانعام, آية 151)

אמור, הבה אקרא בפניכם את אשר אסר עליכם ריבונכם: הוא ציווה כי לא תצרפו לו כל שותף, וכי תגמלו חסד עם אביכם ואמכם, וכי לא תהרגו את ילדיכם מפחד העוני. אנו נכלכל אתכם ואותם. ואל תקרבו אל התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אלוהים, בלתי אם במשפט צדק. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תשכילו להבין (סורת המקנה, פסוק 151).

יסמין, תלמידת כיתה ה' בבית-הספר "השלום", היא תלמידה בינונית ואף למטה מזה אבל בעלת כריזמה וכושר שכנוע מרשים. באחד הימים באה אמה של יסמין אל בית-הספר לשאול על בתה, על הישגיה בלימודים ועל התנהגותה. האם הקישה על דלת הכיתה והמורה פתחה. כשראתה יסמין את אמה בפתח אמרה: "מה את עושה כאן?! לא אמרת לי שאת באה אל בית-הספר. איך זה שאת באה בלי להגיד לי?!" לרגע נבהלה האם אבל מיד התעשתה והשיבה: "באתי כדי לשאול עלייך ולדעת אם חסר לך משהו, בתי היקרה". יסמין השיבה: "לא חסר לי כלום. לכי הביתה". המורה, שנדהמה לשמע חילופי הדברים, הזמינה אחר כך את יסמין לשיחה.

היא הסבירה לה כמה חשוב לכבד את ההורים גם אם הם מביכים אותנו אל מול פני הכיתה כפי שקרה זה עתה. וכדי להדגיש את המסר הקריאה לה את פסוק 151 מסורת המקנה, המצווה עלינו לכבד את הורינו: "וכי תגמלו חסד עם אביכם ואמכם". יסמין הבינה את חומרת מעשיה והבטיחה שבבית תבקש מאמה סליחה ומעתה תכבד אותה יותר.