| כיצד נעודד אדם להשיב טובה תחת רעה? |
| פרק 9 |
|
مَنْ عَمِلَ صَالِحاً فَلِنَفْسِهِ وَمَنْ أَسَاء فَعَلَيْهَا وَمَا رَبُّكَ بِظَلَّامٍ لِّلْعَبِيدِ (سورۃ فصلت, آية 46) אשר יעשה טוב, עם עצמו הוא מיטיב, והעושה רע, לעצמו מרע, וריבונך לא יגרום עוול לברואים (סורת המוצגים אחד אחד, פסוק 46).
אחמד, תלמיד כיתה ו', הופנה לשיחה עם יועצת בית-הספר לאחר שנהג באלימות כלפי חבריו לכיתה. מחנכת כיתתו טענה שבעבר לא התנהג כך והיא לא יודעת מה קרה לו. היועצת שוחחה עם אחמד והתברר לה שהוא החל לגמגם לאחרונה מסיבות שאינן ברורות דיין, וחבריו לכיתה צוחקים עליו ומחקים אותו בכל הזדמנות. גם המורים מגלים חוסר סבלנות כלפיו ומתקשים להמתין באורך רוח עד שיסיים את דבריו. אחמד מרגיש מאוד פגוע ומתוסכל ומשום כך הוא מגיב באלימות. היועצת הסבירה לאחמד שגם אם פוגעים בנו מאוד עלינו להתאפק ולשלוט במעשינו כדי שלא נהפוך להיות כמו אלה שצוחקים עלינו, שלהם מחכה עונש גדול מאלוהים. היועצת פתחה את ספר הקוראן בסורת המוצגים אחד אחד והקריאה לאחמד את פסוק 46: "אשר יעשה טוב, עם עצמו הוא מיטיב, והעושה רע, לעצמו מרע, וריבונך לא יגרום עוול לברואים". "חשוב על הפסוק הזה", ביקשה ממנו היועצת ושלחה אותו חזרה לכיתתו.
הסבר: אכן, פסוק נפלא ונכון מאוד ביחסים בין אנשים. כשאנו טובים אל האחר אנו טובים אל עצמנו משום שאנו נשארים בהרגשה טובה. וכשאנו רעים וקשים עם האחר שוב אנו נשארים באותה הרגשה רעה שרצינו להעניק לאחר. אפשר לכתוב ספר שלם בפסיכולוגיה על הפסוק הזה בקוראן. כיצד אנו חשים בסופו של דבר את מה שרצינו שיחוש האחר. הפסוק הזה מחבר יפה בין החוויה הפנימית של האדם לחווייתו החיצונית ומלמד אותו שיש כל הזמן יחסי גומלין בין פנים לחוץ. |