| מה נאמר לילד מן החינוך המיוחד שמתקדם לאטו בלימודיו? |
| פרק 8 |
|
قُلْ يَا عِبَادِ الَّذِينَ آمَنُوا اتَّقُوا رَبَّكُمْ لِلَّذِينَ أَحْسَنُوا فِي هَذِهِ الدُّنْيَا حَسَنَةٌ وَأَرْضُ اللَّهِ وَاسِعَةٌ إِنَّمَا يُوَفَّى الصَّابِرُونَ أَجْرَهُم بِغَيْرِ حِسَابٍ (سورۃ الزمر, آية 10) אמור, הוי עבדי המאמינים, היו יראים את ריבונכם! לעושי הטוב בעולם הזה תשולם טובה. ארצו של אלוהים רחבת ידיים היא. לעזי הרוח ישולם שכרם במלואו ובלא חשבון (סורת החבורות, פסוק 10).
אחמד, תלמיד כיתה ו', לומד בכיתה לחינוך מיוחד משום שאובחן כדיסלקטי. בכיתה הזאת הוא מקבל שעות תגבור. הוא ילד אחראי שקיבל על עצמו לעשות ככל יכולתו כדי להתגבר על מגבלותיו. לאחרונה פנתה המחנכת שלו אל היועצת וסיפרה לה שמצב רוחו של אחמד ירוד עקב תחושות אכזבה ותסכול מקצב התקדמותו האטי. היועצת הציעה למחנכת להקריא לאחמד את פסוק 10 מסורת החבורות: "אמור, הוי עבדי המאמינים, היו יראים את ריבונכם! לעושי הטוב בעולם הזה תשולם טובה. ארצו של אלוהים רחבת ידיים היא. לעזי הרוח ישולם שכרם במלואו ובלא חשבון". המחנכת הסבירה לאחמד שגם מי שמתקדם לאט אין זה אומר שבעתיד לא ישיג הישגים נכבדים משל חבריו, שכעת מתקדמים מהר. לאחר מכן הקריאה לאחמד את הפסוק שהציעה לה היועצת והסבירה לו שעליו להתאזר בסבלנות משום שאלוהים הבטיח גמול לעושי הטוב שהנם סבלניים.
הסבר: פסוק נפלא זה מן הקוראן מתאים לילדים רבים בעלי מוגבלויות למיניהן. הוא מפיח בהם תקווה שיש שכר לעמלם. ואכן, אנו יודעים שיש גם יש. התקווה היא יסוד קיומנו. לכל אדם יש תוכניות לעתיד והוא מצפה למשהו טוב שיקרה לו אי שם בהמשך חייו. ללא תקווה קשה לחיות, והעתיד מושך את כולנו אליו קדימה מתוך רצון להתקדם ולהשתפר. והנה שוקע אחמד בדכדוך משום שיש לו תחושה שהוא תמיד יפגר אחר חבריו, שתמיד יהיה פחות טוב מהם, שאין לו סיכוי לעומתם. ראשית, אנו יודעים שאם קשה לאחמד בצעירותו אין זה אומר דבר לגבי העתיד. קיימות דוגמאות רבות של ילדים שהתקשו בילדותם ולאחר מכן פרחו והגיעו להישגים נכבדים בבגרותם. כמו כן, תחושת ההצלחה והכישלון היא אישית במידה רבה ואנשים מגשימים את השאיפות שהם קבעו לעצמם כך שלא כל דבר הוא בר השוואה בכלל. יפה נהגה היועצת שלימדה את המחנכת כיצד להפיח תקווה בילדים בעזרת הקוראן. |