| מה נאמר להורה שמטיל על ילדו את האחריות למות אביו? |
| פרק 7 |
|
كُلُّ نَفْسٍ ذَآئِقَةُ الْمَوْتِ وَإِنَّمَا تُوَفَّوْنَ أُجُورَكُمْ يَوْمَ الْقِيَامَةِ فَمَن زُحْزِحَ عَنِ النَّارِ وَأُدْخِلَ الْجَنَّةَ فَقَدْ فَازَ وَما الْحَيَاةُ الدُّنْيَا إِلاَّ مَتَاعُ الْغُرُورِ (سورۃ آل عمران, آيۃ 185) סוף כל נפש לטעום את המוות, וביום הדין ישולם לכם שכרכם במלואו, ואשר יוסט מעל האש ויוכנס לגן עדן, הוא הזוכה. חיי העולם הזה אינם אלא תענוג של הבל (סורת בית עמרם, פסוק 185).
מַאהֵר, תלמיד כיתה ה', הוא ילד חרוץ ומשקיע בלימודים אבל הוא גם אוהב משחקים מסוכנים. לאחרונה הוא הרביץ לחברו משום שסירב לשחק אתו במשחק שנחשב מסוכן. הדבר הגיע לידיעת המנהלת והיא הורתה למַאהֵר להביא למחרת אל בית-הספר את אביו. המנהלת חשבה שמשחקיו המסוכנים של מַאהֵר והאלימות שנקט מצריכים את התערבותו הסמכותית של אביו. למחרת הגיע מַאהֵר אל בית-הספר בלוויית אמו.
המנהלת: מַאהֵר, ביקשתי שתביא את אבא. למה הבאת את אימא? הסבר: ההסבר הפסיכולוגי של המנהלת לכך שמַאהֵר מתנהג באלימות ואוהב משחקים מסוכנים כנראה נכון. הוא משחק בחייו ובגורלו משום שהוא לא חש שאביו מתייחס אליו ומחשיב אותו. לכן הוא גם אלים. טוב שהמנהלת התעקשה לשוחח עם האב, משום שבמשפחות שבהן אב סמכותי לעתים אם לא משוחחים עם האב שום דבר לא קורה מפני שהאם חלשה. למזלו של מַאהֵר אביו כיבד את המנהלת. לעתים למנהלת, שהיא אישה, קשה להזמין גבר לשיחה ולנהוג בו באופן סמכותי ומקצועי כפי שמתחייב מעצם היותה מנהלת. הדבר עלול להיות קשה עוד יותר אם הוא לא מן הכפר שלה. אבל אם מנהלת או מורה או יועצת רוצות לעשות את עבודתן כראוי אל להן לחשוש להזמין אב לשיחה גם אם הוא מפגין זלזול ביחס אליהן. הן בעלות המקצוע וטובת הילד קודמת לכול. על כן עליהן לנהוג באופן מקצועי ואחראי. בהזדמנות אחרת יהיה כדאי לשוחח עם האב ולומר לו שכל המשפחה תרוויח אם הוא יעניק סמכות וכוח גם לאם. מַאהֵר זקוק לאם חזקה שיכולה לעזור לו ולהשפיע עליו ולא לאם חלשה שרק תציע לו, כפי שהציעה אמו, להמתין בלא מעש לעתיד טוב יותר. |