| מה נאמר לילד שמשקר בקביעות? |
| פרק 7 |
|
وَلاَ تَكُونُواْ كَالَّتِي نَقَضَتْ غَزْلَهَا مِن بَعْدِ قُوَّةٍ أَنكَاثاً تَتَّخِذُونَ أَيْمَانَكُمْ دَخَلاً بَيْنَكُمْ أَن تَكُونَ أُمَّةٌ هِيَ أَرْبَى مِنْ أُمَّةٍ إِنَّمَا يَبْلُوكُمُ اللّهُ بِهِ وَلَيُبَيِّنَنَّ لَكُمْ يَوْمَ الْقِيَامَةِ مَا كُنتُمْ فِيهِ تَخْتَلِفُونَ (سورۃ النحل, آيۃ 92) אל תהיו כאותה טווה אשר התירה את החוט שטוותה במהודק ופרמה אותו סיבים סיבים - בהיזקקכם לשבועות רק כדי להונות זה את זה, בעוד קבוצה אחת חזקה מזולתה. בכל אלה יעמידכם אלוהים במבחן. ביום תחיית המתים יבאר לכם את כל אשר נחלקתם בו (סורת הדבורה, פסוק 92).
עלי, תלמיד כיתה י"ב, נוהג להבטיח להוריו הבטחות רבות ולעולם אינו מקיים אותן. הוא מבקש את המכונית ומבטיח לחזור בזמן וחוזר באיחור של שעתיים. הוריו כמובן משתגעים מדאגה. לעתים הוא מבקש רשות מהוריו לצאת למקום כלשהו ובסוף הוא הולך למקום אחר. כשהוא נתפס הוא מבטיח שזו הפעם האחרונה שהבטיח ולא קיים או שזו הפעם האחרונה ששיקר אבל הוא עומד בדיבורו רק עד להבטחה הבאה.
הוריו ניסו הכול. החל בטוב - שיחה והסבר, וכלה ברע - איומים ועונשים. שום דבר לא ממש עזר. עלי המשיך לשקר ולא לעמוד במילתו. בצר להם פנו הוריו של עלי אל יועצת בית-הספר ושיתפו אותה בבעיה. היועצת פתחה את ספר הקוראן המונח דרך קבע על שולחנה וביקשה מעלי להקריא בקול את פסוק 92 מסורת הדבורה: "אל תהיו כאותה טווה אשר התירה את החוט שטוותה במהודק ופרמה אותו סיבים סיבים - בהיזקקכם לשבועות רק כדי להונות זה את זה, בעוד קבוצה אחת חזקה מזולתה. בכל אלה יעמידכם אלוהים במבחן. ביום תחיית המתים יבאר לכם את כל אשר נחלקתם בו". כשסיים עלי להקריא את הפסוק הוא חש פתאום שמציפה אותו תחושה של אחריות כבדה. "לא, לא אשתמש עוד בהבטחות ובשבועות כדי לרמות", אמר. "לא ידעתי שהקוראן ממש מדבר עלי ומתכוון אלי". ואכן, מאותו היום השתדל עלי מאוד שלא להבטיח וכשהיה מבטיח היה בדרך כלל מקיים. הסבר: ערך האמת הוא ערך חשוב ביותר! כשאדם מבטיח ואינו מקיים וודאי כשהוא נשבע לשווא הוא בעצם משלה את האחר ואולי גם את עצמו שיעשה את מה שהבטיח. האשליות האלה פשוט הורסות את החברה, משום שהן בונות חברה שבה אי-אפשר להאמין לאיש ומילה זו לא מילה. בחברה כזאת אינך יכול לדעת מה יהיה מחר והאי-ודאות שולטת בכול. לא קל לדבוק באמת אבל זה התנאי היחיד כדי שלא נחיה כולנו בגיהינום אחד גדול. על כן יש לחנך ילדים קודם כול להיות נאמנים לאמת שלהם בפנים. כלומר, כשהם לא אומרים את האמת הם עצמם צריכים לחוש שלא בנוח. הם בגדו בעצמם וגם באחר. בחברה כזאת יש הרבה רגעים קשים. אדם יאמר לחברו שאינו מסכים אתו ולא יהנהן בראשו וישלה את חברו שהם מסכימים רק כדי לשמור על מראית עין של יחסים טובים. הוא יחלוק על חברו ויתעמת אתו רק משום שהאמת חשובה ולא האשליה - זו שתתנפץ בעתיד ותגרום פגיעה ואכזבה גדולה בהרבה משום שברגע המכריע האמת יצאה לאור. ואכן, אין כקוראן להעביר את חשיבותה העצומה של אמירת האמת. |