| מה נאמר למי שנשבע שבועת שווא? |
| פרק 7 |
|
وَلاَ تَجْعَلُواْ اللّهَ عُرْضَةً لِّأَيْمَانِكُمْ أَن تَبَرُّواْ وَتَتَّقُواْ وَتُصْلِحُواْ بَيْنَ النَّاسِ وَاللّهُ سَمِيعٌ عَلِيمٌ (سورۃ البقرة, آيۃ 224) אל תשבעו מעשה שגרה בשם אלוהים, למען לא תחדלו להיות ברי לבב ויראים ומשכיני שלום בין הבריות. אלוהים שומע ויודע (סורת הפרה, פסוק 224).
עבד בן החמש-עשרה, תלמיד כיתה י', נהג להיעדר מבית הוריו משעות הערב המוקדמות ועד השעות המאוחרות של הלילה. שני הוריו של עבד הם קרייריסטים שמבלים הרבה שעות בעבודה. האב הוא רופא והאם היא מנהלת בית-ספר יסודי בכפר. הם נוהגים לשוב הביתה מאוחר בערב, אוכלים ארוחה משפחתית חטופה עם עבד ואחותו הקטנה, זַיִנב, ואז כל אחד פונה לעיסוקיו: האב שב אל בית-החולים או מנצל את ההזדמנות והולך לישון מוקדם, והאם מסתגרת בחדר העבודה שלה ושוקעת בניירת שלא הספיקה לטפל בה במשך היום. נראה שההורים ממש לא יודעים היכן עבד מסתובב ומתי הוא הולך לישון.
באחד הערבים שהזדמן להם לאכול יחד ארוחת ערב העלתה האם את עניין הקושי שלה להעיר את עבד כל בוקר לבית-הספר. היא הציעה ללוות אותו אל קופת-חולים ולערוך בדיקות דם כדי לגלות מדוע הוא עייף כל כך בבוקר ולא מסוגל לקום אל בית-הספר. ואז התערבה זַיִנב בשיחה ואמרה שייתכן שעבד מתקשה לקום בבוקר משום שהוא חוזר הביתה לעתים קרובות מאוחר בלילה. עכשיו פנו שני ההורים אל עבד ושאלו אותו יחד: "האם זה נכון?!" עבד נשבע להם באלוהים שאין זה נכון כלל והוא הולך לישון מוקדם כל לילה. מאוחר יותר באותו היום באה זַיִנב בריצה אל אמה וסיפרה לה בבכי שעבד הרביץ לה וקרא לה מלשינה. גם הפעם נשבע עבד באלוהים שאחותו פשוט ממציאה דברים. האם החליטה שהגיע הזמן להתערב. היא הזמינה את עבד לשיחה, דיברה אתו על עניין הבילויים הליליים שלו והתייחסה לנטייה שלו להישבע בשם אלוהים בכל הזדמנות גם אם אינו אומר את האמת. האם הבהירה לעבד שאלוהים נמצא בכל מקום והוא מפקח על מעשינו, רואה ושומע הכול. כדי לחזק את דבריה ציטטה לו את פסוק 224 מסורת הפרה: "אל תשבעו מעשה שגרה בשם אלוהים, למען לא תחדלו להיות ברי לבב ויראים ומשכיני שלום בין הבריות. אלוהים שומע ויודע". כששמע עבד את הפסוק הזה הבטיח לאמו שמעתה לא יישבע בשם אלוהים וגם יחדל מבילוייו הליליים. אמו של עבד שמה לב שזאת הפעם הראשונה שעבד מבטיח לה אבל לא נשבע. הסבר: עבד השתמש בשם אלוהים לשווא משום שלמד שכשהוא נשבע אנשים נוטים להאמין לו יותר. כך הוא יכול לשקר להם והם מצדם יאמינו לו. אבל הקוראן, שמחנך את האנשים לומר את האמת, מלמד אותנו שמי שמשתמש בשם אלוהים "מעשה שגרה" ייתכן מאוד שאינו אומר את האמת. אחרת, לשם מה הוא צריך כל הזמן להישבע כפי שנוהג עבד?! לשבועה בשם אלוהים יש ערך מיוחד. בבית-המשפט נוהגים המוסלמים להישבע כשהם מניחים את ידם על ספר הקוראן ובני דתות אחרות מניחים את ידם על הספר הקדוש להם, כדי שיאמרו את האמת במעמד חשוב זה. אנו פשוט רוצים לחנך ילדים לומר את האמת ללא צורך בשבועות, משום ששקר פוגע לא רק בחברה שהאדם שותף לה, אלא לעתים קרובות כשהאדם משקר לחברו הוא משקר גם לעצמו. ואז הנזק כפול. למשל, אם עבד מכחיש שהוא הולך לישון מאוחר הרי הוא משקר גם לעצמו ולא יוכל לתקן את מעשיו. הוא הדין בנוגע להכאת אחותו. |