|
أَلَمْ يَعْلَمُواْ أَنَّ اللّهَ هُوَ يَقْبَلُ التَّوْبَةَ عَنْ عِبَادِهِ وَيَأْخُذُ الصَّدَقَاتِ وَأَنَّ اللّهَ هُوَ التَّوَّابُ الرَّحِيمُ (سورۃ التوبة, آيۃ 104)
האם אינם יודעים כי אלוהים מקבל אליו את עבדיו החוזרים בתשובה ומקבל את הצדקה, וכי אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום? (סורת ההצהרה, פסוק 104).
סאמי הוא ילד שקט, יושב תמיד בסוף הכיתה, רחוק... גם בהפסקות הוא נדחק לקרן זווית. לאחרונה חלה נסיגה בציוניו. הוא לא מכין שיעורי בית ולא משתתף בכיתה. היום הבחינה המורה שסאמי לובש חולצה ארוכת שרוולים אפילו שחם ויבש.
המורה קראה לו בהפסקה וביקשה ממנו שישב לצדה. הוא נראה מבוהל ומפוחד. התיישב בשקט ולא הרים את עיניו.
מורה: לא חם לך?
סאמי: (מסתכל על עצמו) לא.
מורה: מה יש לך?
סאמי: כלום.
מורה: כלום? מישהו הציק לך?
סאמי: לא, לא, לא (נראה מבוהל).
מורה: סאמי, אני המורה שלך. אני רואה שיש משהו שמציק לך. אני רק רוצה לעזור לך ולראות אותך מחייך, משחק ונהנה עם החברים שלך.
סאמי: אני בסדר.
מורה: אז למה אתה לא משחק אִתם?
סאמי: לא בא לי.
מורה: כל יום לא בא לך.
סאמי: כן, ככה יותר טוב... (מתחיל לבכות). למה אכפת לך ממני? אני לא שווה, אף אחד לא שואל עלי, אני לא שווה כלום, אף אחד לא אוהב אותי...
מורה: אני כן מחבבת אותך. אתה תלמיד טוב ושקט ואכפת לי ממך.
סאמי: אבל אני לא שווה כלום... אבא תמיד אומר כך...
מורה: (מבינה את סוד הבדידות של סאמי. החולצה ארוכת השרוולים ביום החם מגלה לה את הסוד השוכן בלבו של תלמידה הקטן). אתה יכול להפשיל קצת את השרוולים?
סאמי מפשיל בשקט את השרוולים ודמעה זולגת מעיניו... המורה מסדרת בשתיקה את השרוולים אך בלבה היא נסערת. הוא רץ החוצה לכיוון החצר... והיא רצה לכיוון חדר היועצת...
למחרת הגיע האב אל חדר היועצת.
יועצת: אני רק רוצה שתסתכל מהחלון, אני רוצה להראות לך משהו אבוד (האב מסתכל איך הילדים רצים ומשחקים וחיוכים על פניהם). אתה רואה את כל החיוכים שבחוץ?
אב: כן, אבל תגידי לי למה הזמנת אותי?
יועצת: תגיד לי קודם איפה החיוך של הבן שלך?
אב: (מסתכל החוצה) אני לא רואה אותו...
יועצת: נכון, אתה לא תראה אותו כי הוא איננו.
אב: אבל הבן שלי בא היום לבית-הספר. הוא לא נעדר?
יועצת: אני מתכוונת לחיוך שלו, הוא לא בא אתו.
אב: (מסתכל אליה בשקט...) אבל איפה הוא?
יועצת: תסתכל לפינה בסוף החצר. הוא רחוק לכן אתה לא רואה אותו.
אב: (מסתכל אליו ורואה איך הוא יושב בשקט לבד...). מה יש לו? למה קראתם לי?
יועצת: אבד לו החיוך.
אב: למה את מתכוונת?
יועצת: הילד שלך סובל, בודד, בגלל ההתעללות שלך. בגלל המכות והכאבים שאתה גורם לו - פיזיים ונפשיים גם יחד. בגללך הוא אבוד. תראה איך בני גילו חיים את ילדותם ואיך אתה זורק את ילדותו לפח. אני רוצה לקרוא לך רק פסוק אחד מן הקוראן ותחשוב עליו טוב: "האם אינם יודעים כי אלוהים מקבל אליו את עבדיו החוזרים בתשובה ומקבל את הצדקה, וכי אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום?" לעולם לא מאוחר לחזור בתשובה. אתה יכול לחזור בתשובה ולהחזיר לבן שלך את החיוך, אתה יכול לפצות אותו על ימי הסבל שגרמת לו.
אב: (נראה שקוע במחשבותיו) תודה. את באמת הארת את עיני, את החזרת לי את האבא של הילד הזה.
האב ממהר לצאת מן החדר. היועצת מסתכלת מן החלון ורואה את האב בפינה שבה נוהג הילד להתבודד, אבל אין בה כאב של ילד בודד אלא שמחה של אב ובנו שחזרו זה אל זה. פינת הכאב הפכה לפינת שמחה חדשה ונמצא החיוך האבוד. "האם אינם יודעים כי אלוהים מקבל אליו..." אמרה היועצת לעצמה.
הסבר: לא חסרים בעולמנו מקרים כאלה של ילדים מוכים שמאבדים את שמחת חייהם ואת ילדותם וחיים באבל ובסבל מתמיד. לילד מותר להיות ילד. ילד צריך ליהנות מילדותו, לשחק ולפרוח בה. והילדות של הילד מתחילה עם לידתו. על ההורה להתייחס אל בנו ואל בתו משחר חייהם ולא רק כשהם גדלים קצת. על ההורה להציב את הילד במרכז ולראות את העולם מבעד לעיניו משום שהקוראן מצווה עלינו לדאוג לילד ולכבד אותו. רק ילד שזוכה לאהבה משני הוריו יגדל להיות מבוגר שיכול להעניק אהבה למשפחתו ולסביבתו ולהיות שותף בחברה בריאה. סאמי הוא ילד מוכה. כנראה אביו מכה אותו לעתים תכופות ובכך הוא מעניק לו תחושה שהוא לא שווה ואין לו ערך. זה גורלם של ילדים מוכים. יפה נהגה היועצת שלא נזפה באב ולא איימה עליו משום שאם יוענש כפי שהוא מעניש את ילדו כנראה לא תהיה בכך תועלת. היא נהגה באופן הפוך, היא סיפרה לו שאלוהים אוהב את מי שחוזר אליו בתשובה. היא פנתה אליו בחום ואהבה. היא שימשה לו מודל כיצד יש לנהוג באחר. ועכשיו לא נותר לנו אלא לקוות שאביו של סאמי ילמד מהתנהגותה היפה של היועצת ויעניק לבנו כבוד ומשמעות. ואולם בתקופתנו אנו החוק מחייב את היועצת או כל מי שמגלה פגיעה כזו בילד לדווח על כך למשטרה, משום שהמדינה חושבת שמחובתה להגן על הילדים. במקרים אלו יכול האב להיענש בחומרה.
|
