| האם חובה על ההורה לכבד את ילדיו ולדאוג להם? |
| פרק 5 |
|
قُلْ تَعَالَوْاْ أَتْلُ مَا حَرَّمَ رَبُّكُمْ عَلَيْكُمْ أَلاَّ تُشْرِكُواْ بِهِ شَيْئاً وَبِالْوَالِدَيْنِ إِحْسَاناً وَلاَ تَقْتُلُواْ أَوْلاَدَكُم مِّنْ إمْلاَقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ وَلاَ تَقْرَبُواْ الْفَوَاحِشَ مَا ظَهَرَ مِنْهَا وَمَا بَطَنَ وَلاَ تَقْتُلُواْ النَّفْسَ الَّتِي حَرَّمَ اللّهُ إِلاَّ بِالْحَقِّ ذَلِكُمْ وَصَّاكُمْ بِهِ لَعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ (سورۃ الانعام, آية 151) אמור, הבה אקרא בפניכם את אשר אסר עליכם ריבונכם: הוא ציווה כי לא תצרפו לו כל שותף, וכי תגמלו חסד עם אביכם ואמכם, וכי לא תהרגו את ילדיכם מפחד העוני. אנו נכלכל אתכם ואותם. ואל תקרבו אל התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, ואל תהרגו את הנפש אשר אסר אלוהים, בלתי אם במשפט צדק. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תשכילו להבין (סורת המקנה, פסוק 151).
המחנך של מרים, תלמידת כיתה י', פנה אל היועצת וביקש את התערבותה. הוא סיפר לה שלאחרונה מרים מתבודדת ומתרחקת מכל הילדים וגם בשיעורים הפסיקה להשתתף. "אף פעם היא לא התנהגה כך ואני חושב שיש לה בעיה כלשהי", אמר. היועצת הזמינה את מרים אל חדרה עוד באותו היום וסיפרה לה מה אמר המחנך. מרים אישרה שאכן לאחרונה היא ממש השתנתה. "זה לא קשור לבית-הספר וחבל לדבר על זה בכלל", אמרה. היועצת הסבירה למרים שתפקידה לעזור לה גם מחוץ לכותלי בית-הספר והבטיחה לה שתעשה הכול כדי לעזור לה. "הבעיה שלי היא בבית עם ההורים שלי. אני כבר בכיתה י', מתבגרת, אבל אני מרגישה שהורים שלי לא מכבדים אותי ולא מתעניינים בי בכלל. לא אכפת להם מה אני חושבת או מרגישה. כשאני מדברת הם לא מקשיבים. גם אם יש לי דברים חשובים לומר זה פשוט לא מעניין אותם. זה מדכא אותי ונותן לי הרגשה שאני לא שווה ואין לי מקום בבית. הם גם לא נותנים לי לקנות שום דבר. כשאני מבקשת משהו אישי קטן הם תמיד אומרים לי 'אנחנו נותנים לך הכול ולא חסר לך שום דבר בבית'. נמאס לי מהחיים האלה, שהורי לא מכבדים אותי ולא נותנים לי אפילו דברים בסיסיים ביותר. ההורים של החברות של מתנהגים אחרת לגמרי".
היועצת הרגיעה את מרים והבטיחה לה שהיא תטפל בבעיה. למחרת הזמינה את הוריה של מרים וסיפרה להם על תלונותיה של בתם ואיך הדבר פוגע בה מבחינה רגשית וגם ביכולתה להשיג הישגים בלימודים. "אני רוצה להקריא לכם פסוק חשוב מן הקוראן", הוסיפה. "אני מתכוונת לפסוק 151 מסורת המקנה, האומר כך: 'וכי לא תהרגו את ילדיכם מפחד העוני. אנו נכלכל אתכם ואותם'. אלוהים מכלכל אתכם?" שאלה אותם היועצת. ההורים השיבו בחיוב. "אבל מה שאלוהים נותן לכם מיועד לכל ילדיכם. אם כך, מדוע צריכה מרים להרגיש את פחד העוני?!" יותר לא הייתה צריכה להוסיף. היה ברור שההורים הבינו את המסר. הסבר: למה הוריה של מרים נוהגים בה כך, זאת איננו יודעים. ייתכן שהם נוהגים כך בכל ילדיהם. ייתכן שהם, כמו הורים רבים, מפלים אותה לרעה לעומת הבנים. וכעת כשהיא מתבגרת הם חשים שהם צריכים לדכא אותה יותר כדי שלא תשכח חס וחלילה את מקומה כאישה. על כן הם פשוט לא מתעניינים בה ובוודאי לא קונים לה אפילו לא דברים אישיים קטנים. לעתים אנו שומעים מפי רופאי נשים, שעורכים סריקת אולטרא-סאונד לנשים הרות, שיש הורים שחשוב להם יותר מהו מין העובר מאשר אם העובר בריא. הורים אלה מתייחסים אל עובר ממין נקבה כאל עובר פגום שלא יביא תועלת למשפחה. למותר לציין שהתייחסויות אלה אינן מן הקוראן. יפה נהגה היועצת כשמצאה את הפסוק המתאים בקוראן המצווה על ההורים לדאוג לילדיהם ולכבדם. לא רק לדאוג למחסורם אלא גם לדאוג שירגישו טוב, שלא יפחדו מן המחסור. |