| האם אב צריך לתמוך בילדו כדי שיוכל ללמוד? |
| פרק 5 |
|
قَدْ خَسِرَ الَّذِينَ قَتَلُواْ أَوْلاَدَهُمْ سَفَهاً بِغَيْرِ عِلْمٍ وَحَرَّمُواْ مَا رَزَقَهُمُ اللّهُ افْتِرَاء عَلَى اللّهِ قَدْ ضَلُّواْ وَمَا كَانُواْ مُهْتَدِينَ (سورۃ الانعام, آية 140) ילכו לאבדון ההורגים את ילדיהם מסכלות ומבלי דעת דבר, והאוסרים את אשר שלח להם אלוהים לפרנסתם, בטופלם שקרים על אלוהים. הם תועים ודרכם לא תִּישַר (סורת המקנה, פסוק 140).
סמיר הוא תלמיד כיתה י' וציוניו גבוהים מעט מן הממוצע. המורים חושבים שיש לו סיכוי טוב להצליח בבחינות הבגרות. בחופשת הקיץ האחרונה הוא עבד בבניין ולאחר מכן סיפר לחבריו איזו עבודה קשה זו. לדבריו העבודה גרמה לו להעריך את הלימודים ולהבין כמה חשוב להתקדם בחיים. יש לו חלום, הוא רוצה להיות מלומד ולעשות קריירה כדי שיוכל בעתיד לחיות בכבוד ולא יצטרך להרוג את עצמו בעבודות קשות.
כשבוע אחר כך סיפר סמיר לחבריו שאביו החליט להרוג אותו. החברים המזועזעים ביקשו הסבר. "אבא גזר עלי גזר דין מוות כשהחליט להרוג את החלום שלי. הוא אמר לי שבאמצעות לימודים אי-אפשר לקנות אוכל ומצא לי עבודה קבועה בבניין אצל חבר שלו. אמר שזה העתיד שלי, ולא כדאי לי 'לאבד' עוד שנים מחיי בבית-הספר. הוא גם אמר שאין לו כסף בשבילי ושאני כבר חייב לדאוג לעצמי משום שאני ילד מפונק שלא עובד ולא מביא כסף הביתה, רק שורף את הזמן ומשתעשע". סמיר סיפר לחבריו כמה הוא מיואש ומדוכא. הוא אינו יודע מה לעשות משום שניסה לשכנע את אביו בכל דרך אפשרית שיניח לו לסיים את לימודיו - אך הכול לשווא. הוא חושב שאין עוד משמעות לחייו ומתכוון לשים להם קץ. חבריו של סמיר דאגו לו מאוד ונחלצו לעזרתו. הם הסבירו לו כמה החיים שלו יקרים ושהוא חייב לשמור עליהם. הם גם הבטיחו לו שינסו לשוחח עם אביו ולשכנע אותו. החברים הזמינו את אביו של סמיר לביתו של אחד החברים ללא נוכחותו של סמיר. האב סיפר להם כמה קשה לו לפרנס את משפחתו מרובת הילדים הקטנים ושסמיר הוא הבכור ועל כן היחיד שיכול לעזור. "סמיר חייב להקריב למען אחיו", הדגיש האב. החברים לא ויתרו. הם הסבירו לאב שגם סמיר הוא בנו והוא זכאי לחלק מהכנסתו של האב. "גם לסמיר מגיע שתקריב למענו", אמרו לו. הם סיפרו לו שסמיר מיואש ומדוכא ושהוא, האב, הורג אותו בהתנהגותו. האב נדהם מן המילים האלה. הוא כעס והשיב, "באילו מילים אתם משתמשים? אין אבא שהורג את הבן שלו. אני רק רוצה בטובתו". ואז סיפרו לו החברים שבנו מתכוון להרוג את עצמו. אביו של סמיר נבהל מאוד ולא ידע אם להאמין להם אבל החברים הרגיעו אותו והבטיחו לו שלא ייתנו לסמיר לעשות כן. "לא חשבתי שהבן שלי כל כך רציני בעניין הלימודים ולא הבנתי עד כמה הם חשובים לו. באמת הייתי עיוור", אמר האב. הוא נראה מתוח וחרד והביע חרטה על מעשיו. ואז קם אחד החברים ואמר לאב: "ילכו לאבדון ההורגים את ילדיהם מסכלות ומבלי דעת דבר, והאוסרים את אשר שלח להם אלוהים לפרנסתם, בטופלם שקרים על אלוהים. הם תועים ודרכם לא תִּישַר". הפעם הקשיב האב ושתק. הסבר: מצבה של משפחתו של סמיר שכיח בחברות רבות, בייחוד בקרב משפחות שהכנסתן החודשית נמוכה. לא בושה להיות עני, זה פשוט לא נוח. וכעת עומד ההורה למבחן. מה יעשה במעט הכסף שיש לו? האם ידע לדאוג באמת לדברים החשובים על חשבון הדברים הפחות חשובים? האם יהיה מוכן לעבוד קשה למען עתיד ילדיו וכדי שהם יוכלו להיחלץ ממעגל העוני על ידי לימודים שיקדמו אותם בחייהם? האב נדרש להקריב את עצמו למען ילדיו. הדבר אינו קל ואינו מובן מאליו. ברור שאם סמיר יעבוד בבניין יקל הדבר את מצוקתה הכלכלית של המשפחה. אולי אפשר לעבוד וללמוד גם יחד. אבל כאן בא הקוראן במלוא עוצמתו המוסרית ואומר לאב שלא ימנע מילדיו את מה שהוא יכול לתת להם משום שחובתו הקדושה כאב היא לעזור לילדיו להתקדם בחיים מתוך שאיפה שהם יצליחו ככל האפשר. זאת ועוד, חובתו של אב לשאוף לכך שילדיו יצליחו יותר ממנו. לצערנו, במשפחות רבות אין הדברים האלה מובנים מאליהם ויש הורים שלא רוצים שילדיהם יעלו עליהם. |