| האם מותר לשפוט ילדה על פי מעשי אביה? |
| פרק 5 |
|
لَّيْسَ عَلَيْكَ هُدَاهُمْ وَلَكِنَّ اللّهَ يَهْدِي مَن يَشَاء وَمَا تُنفِقُواْ مِنْ خَيْرٍ فَلأنفُسِكُمْ وَمَا تُنفِقُونَ إِلاَّ ابْتِغَاء وَجْهِ اللّهِ وَمَا تُنفِقُواْ مِنْ خَيْرٍ يُوَفَّ إِلَيْكُمْ وَأَنتُمْ لاَ تُظْلَمُونَ(سورۃ البقرة, آيۃ 272) לא עליך להנחותם; אלוהים הוא שינחה את אשר יחפוץ. כל הטוב אשר תוציאו, לטובת עצמכם הוא; לא תוציאוהו כי אם למען חלות את פני אלוהים. כל הטוב שתוציאו, תושב לכם תמורתו במלואה, ולא תקופחו (סורת הפרה, פסוק 272).
יוסרה היא תלמידת כיתה ט', שקטה ומנומסת בהתנהגותה, ואין לה הרבה חברות. הישגיה הלימודיים בינוניים. לאחרונה חלה התדרדרות בציוניה והיא נוטה להתרחק מחברותיה. היא נראית בודדה ומיואשת ואפילו החלה להזניח את עצמה.
אביה נכנס לבית-הסוהר. זאת כנראה הסיבה שבגללה איבדה את הביטחון העצמי והחלה לסבול מרגשי נחיתות ולחוש שהיא שונה משאר בנות כיתתה. כשהתלמידים מביטים בה היא חשה דחויה ומבוישת. חברותיה לא ויתרו עליה והן מנסות לעודד אותה, למעט חברה טובה אחת שהחלה להתרחק ממנה משום שאמה לוחצת עליה להתרחק. "אין זה מכובד שיראו אתכן יחד", היא אומרת לבתה. המחנכת החליטה להזמין את חברותיה של יוסרה לדון במצבה ולחשוב כיצד אפשר לעזור לה. היא פתחה את הדיון בהקראת פסוק 272 מסורת הפרה: "כל הטוב אשר תוציאו, לטובת עצמכם הוא; לא תוציאוהו כי אם למען חלות את פני אלוהים. כל הטוב שתוציאו, תושב לכם תמורתו במלואה, ולא תקופחו". המורה הסבירה לבנות שכשהן עוזרות ליוסרה הן בעצם עוזרות לעצמן. כמה מן הבנות לא הבינו למה המורה מתכוונת. המורה דיברה על ההרגשה הטובה שתהיה לבנות לאחר שיעזרו לחברתן בתוספת לתגמול השמור להן אצל אלוהים על מעשיהן. ומי בכלל יודע מה יהיה בעתיד ומי עשוי להזדקק למי, הוסיפה. כל אותה העת ישבה החברה שאמה דרשה ממנה להתרחק מיוסרה ושתקה. ואז קמה ואמרה, "כעת אני יודעת מה לומר לאמי, אני אקריא לה את פסוק 272 מסורת הפרה. זה מה שישכנע אותה להרשות לי להמשיך ולהיפגש עם יוסרה". המורה חיזקה את דבריה והדגישה שהרבה יותר חשוב מה שתגיד היא עצמה ממה שיגידו אחרים ובעיקר מה תרגיש הודות לכך שעזרה לחברתה. הסבר: נערה צעירה שאביה נכנס לבית-הסוהר, אין זו חוויה קלה בעבורה. החברה נוטה לעתים קרובות להכתים את כל המשפחה באומרה שוודאי הבת אינה שונה הרבה מאביה. התייחסות זו עלולה דווקא לדחוף את הבת להתנהגות עבריינית כשל אביה משום שהסביבה נוטשת אותה. ואז לא נותר לה אלא לחפש את הסביבה העבריינית שמקבלת אותה ולנסות ולהתנקם בחברה שדחתה אותה. אין זה נכון שהבת חייבת להיות דומה לאביה. במקרים רבים אפשר להתרשם דווקא שההפך הוא הנכון. ישנם ילדים להורים עבריינים שמתנהגים למופת ותורמים לחברה. כך שהכללות מסוג זה אינן הוגנות וגם מזיקות. זאת ועוד, יש לעודד את יוסרה ככל האפשר שלא להתבייש במעשי אביה. אלו הם מעשיו ולא מעשיה ובמקומות אחרים בקוראן נמצא פסוקים ברורים מאוד המדגישים את העובדה שכל אחד אחראי למעשיו. במקרה זה הדגישה המורה עניין חשוב ביותר והוא שכשאנו עושים טובה לאחר אנו בעצם עושים טובה לעצמנו. אנו מתפייסים עם החולשה שלנו ומבינים שגם אנו זקוקים לעזרה ולא רק האחר. ככה זה כשאנו נותנים לאחר - בעצם אנו נותנים לעצמנו ומקבלים את העובדה שאיננו מושלמים. זהו תהליך פסיכולוגי רב-משמעות שעליו מצביע הקוראן בפסוק זה. |