Quranet - a bridge between the Islam and the West

وَلَوْ يُؤَاخِذُ اللّهُ النَّاسَ بِظُلْمِهِم مَّا تَرَكَ عَلَيْهَا مِن دَآبَّةٍ وَلَكِن يُؤَخِّرُهُمْ إلَى أَجَلٍ مُّسَمًّى فَإِذَا جَاء أَجَلُهُمْ لاَ يَسْتَأْخِرُونَ سَاعَةً وَلاَ يَسْتَقْدِمُونَ (سورۃ النحل, آيۃ 61)

אילו היה אלוהים דן את האנשים לכף חובה כי היו בני עוולה, לא היה מותיר על פני האדמה כל יצור, ואולם הוא דוחה את דינם לזמן קצוב, ובהגיע זמנם, לא יוכלו לדחותו אף בשעה, ולא להקדימו (סורת הדבורה, פסוק 61).

חסן נכנס אל חדרה של היועצת והוא כעוס ועצבני מאוד. הוא התקשה להירגע. היועצת ביקשה ממנו שישב וינשום עמוק, ורק לאחר מכן יספר לה מה מרגיז אותו ומה מפריע לו כל כך. "כל פעם שיש מבחן", סיפר חסן, "אני לומד הרבה ומשקיע ככל יכולתי. ואמנם אני מצליח לא רע". "אז מה הבעיה?" שאלה אותו היועצת. "יש תלמיד אחד בכיתה שלי", המשיך חסן, "שלא קורא ולא לומד כלום אבל יש לו שיטות העתקה מתוחכמות שהמורים לא עולים עליהן. ולכן הוא מקבל ציונים גבוהים ממני. וכך אני מתאמץ מאוד ומשקיע הכול, והוא, מבלי להזיע מקבל ציונים גבוהים משלי". היועצת הרגיעה אותו והציעה לו להמשיך בדרכו הטובה. "כל אחד יבואו יומו", אמרה לחסן וביקשה ממנו לקרוא מסורת הדבורה את פסוק 61: "אילו היה אלוהים דן את האנשים לכף חובה כי היו בני עוולה, לא היה מותיר על פני האדמה כל יצור, ואולם הוא דוחה את דינם לזמן קצוב, ובהגיע זמנם, לא יוכלו לדחותו אף בשעה, ולא להקדימו". "אתה מבין מה אומר הפסוק הזה?" שאלה את חסן. "הוא אומר שבסוף הוא ייתפס ויצטער על כל מעשיו", השיב. והיועצת הנהנה בהסכמה.