| כיצד יש להתייחס לבחורה המתלבשת באופן פחות צנוע מהמקובל? |
| פרק 3 |
|
قُلْ أَغَيْرَ اللّهِ أَبْغِي رَبّاً وَهُوَ رَبُّ كُلِّ شَيْءٍ وَلاَ تَكْسِبُ كُلُّ نَفْسٍ إِلاَّ عَلَيْهَا وَلاَ تَزِرُ وَازِرَةٌ وِزْرَ أُخْرَى ثُمَّ إِلَى رَبِّكُم مَّرْجِعُكُمْ فَيُنَبِّئُكُم بِمَا كُنتُمْ فِيهِ تَخْتَلِفُونَ (سورۃ الانعام, آية 164) אמור, האם עלי לבקש לי ריבון זולת אלוהים? הן הוא ריבון כל דבר. לא תעולל נפש דבר בלא שיחול עליה, ונפש עמוסה לא תעמוס את משא זולתה. סופכם לשוב אל ריבונכם, ואז יודיעכם את דבר כל אשר נחלקתם בו (סורת המקנה, פסוק 164).
מנאר באה אל יועצת בית-הספר והיא בוכה. היא נכנסה אל החדר וביקשה רשות לשבת.
הסבר: יפה נהגה היועצת שהצליחה להפריד בין חלקים שונים באישיותה של החברה - בחורה טובה שדואגת לבתם אך לבושה לא צנוע. לא הכול בחיים שחור ולבן. לאמתו של דבר, מעט בחיים הוא שחור ולבן ואף אחד אינו מושלם. על ההורים לזכור שגם הם אינם מושלמים ולא כל האמת תמיד לצדם. ומאחר שאיש אינו מושלם אנו מצוּוים לסלוח ולא לצפות לחבר שיהיה מושלם ללא שום פגם. בנושא הלבוש החשוף תמיד אפשר לשאול אם אחריותו של המתלבש היא שלא ללבוש לבוש חשוף מדי או אחריותו של הצופה בו להיות מאופק ולהבין שאנשים שונים יראו לבוש זה באופנים שונים. האמת, כמו תמיד, היא באמצע. לאנשים יש אחריות על אופן לבושם. ובנות ודאי שאינן צריכות להיות פרובוקטיביות כדי למשוך יתר תשומת לב. ואולם גם הצופה צריך לזכור שאין גבול לשמרנות כמו שאין גבול למתירנות. אפשר לדרוש מבחורה שתתכסה כולה כפי שמקובל במקומות שונים בעולם ואפשר לדרוש ממנה קצת פחות מזה ואולי הרבה פחות מזה, כל אחד על פי טעמו, מנהגיו ודתו. אבל חשוב ביותר לזכור שהאחריות לעולם אינה מוטלת רק על הנשים המתלבשות, כי אם גם על הגברים הצופים בהן. אחרת נגיע לאבסורד שבו תפקידה של כל אישה הוא להתלבש כך שיהיה נוח לכל גבר. ויפה אמירתו של הקוראן, "ונפש עמוסה לא תעמוס משא זולתה", המזכירה לנו שכל אחד צריך להיות אחראי על המשא שלו, גם גברים וגם נשים. |