|
وَاللاَّتِي يَأْتِينَ الْفَاحِشَةَ مِن نِّسَآئِكُمْ فَاسْتَشْهِدُواْ عَلَيْهِنَّ أَرْبَعةً مِّنكُمْ فَإِن شَهِدُواْ فَأَمْسِكُوهُنَّ فِي الْبُيُوتِ حَتَّىَ يَتَوَفَّاهُنَّ الْمَوْتُ أَوْ يَجْعَلَ اللّهُ لَهُنَّ سَبِيلاً * وَاللَّذَانَ يَأْتِيَانِهَا مِنكُمْ فَآذُوهُمَا فَإِن تَابَا وَأَصْلَحَا فَأَعْرِضُواْ عَنْهُمَا إِنَّ اللّهَ كَانَ تَوَّابًا رَّحِيمًا (سورة النساء, آيۃ 15-16)
נשותיכם העושות תועבה, הקימו עליהן ארבעה עדים מביניכם. אם יעידו, החזיקו אותן בבית עד שיפקדן המוות, או עד אשר ייתן להן אלוהים מוצא. אם יעשוה שניים מביניכם, הענישו אותם, ואם יחזרו בתשובה ויתקנו את דרכם, הניחו להם. אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום (סורת הנשים, פסוקים 15-16).
נור, תלמידת כיתה י"ב, היא נערה מנומסת ונחמדה שאביה נוהג בה בנוקשות ואוסר עליה לדבר עם בחורים בכלל. היא פנתה אל היועצת כשהיא עצובה ובוכה.
יועצת: למה את בוכה, נור?
נור: כל החיים אני בוכה. אני לא אוהבת לחיות. אני שונאת את עצמי ואת כולם.
יועצת: מה הדבר שהכי מעצבן אותך והכי שנוא עלייך?
נור: אני שונאת את מה שאבא שלי אומר לי ואת היחס שלו אלי משום שהוא חונק אותי.
יועצת: מה הוא עושה?
נור: הוא לא מרשה לי לצאת מהבית. לא מרשה לי לדבר עם בחורים בני גילי. הוא שונא שאני בחורה. נמאס לי ממנו. אני מחכה ליום שאשתחרר ממנו.
יועצת: נור, אני מאמינה שהוא אוהב אותך. הוא ודאי פוחד ושומר עלייך מהבחורים.
נור: גם אם הוא מפחד עלי הוא לא צריך להתנהג אתי כך. זה לא הוגן.
יועצת: תשמעי, נור, הוא אביך ואת חייבת לדעת איך להתנהג אתו.
נור: תדריכי אותי איך להתנהג אתו.
יועצת: תיגשי אליו כשהוא רגוע. תקשיבי למה שיש לו לומר ואז תבקשי את מה שאת רוצה. אני רוצה לבקר אצלו בחנותו ולשוחח אתו.
נור: לדעתי זו הצעה טובה מאוד.
היועצת הלכה אל החנות של אבא של נור, הסמוכה לבית-הספר.
יועצת: שלום.
אב: שלום! איזה ביקור נדיר, היועצת באה אל החנות שלי. ברוכה הבאה.
יועצת: באתי במיוחד כדי לדבר אתך על נור.
אב: היא ודאי מתלוננת עלי באוזנייך.
יועצת: האמת שכן. היא אומרת שאתה מתנהג אליה בנוקשות, שאתה תמיד מאשים אותה על כך שהיא מדברת עם בחורים, אפילו עם בני כיתתה.
אב: כן, זה נכון. את יודעת איך מתנהגות בנות היום, הן עושות מה שבא להן ללא כל בושה. אני נורא מפחד עליה. אני לא יכול לסבול כשהיא מדברת עם בנים. זה לא חינוכי וזה לא ייתכן...
יועצת: אני מבינה אותך אבל כל דבר בעולם יש דרך לעשות אותו. עליך לדבר אִתה, לייעץ לה, להדריך אותה. הכול בארבע עיניים. וחס וחלילה לא להאשים אותה. הרי אתה אדם דתי שקורא בקוראן ואתה יודע שאלוהים לא מרשה להאשים ללא סיבה מוצדקת. תנסה לפתוח את העיניים והלב שלך ואני אקריא לך פסוק מן הקוראן, מסורת הנשים, פסוקים 15-16: "נשותיכם העושות תועבה, הקימו עליהן ארבעה עדים מביניכם. אם יעידו, החזיקו אותן בבית עד שיפקדן המוות, או עד אשר ייתן להן אלוהים מוצא. אם יעשוה שניים מביניכם, הענישו אותם, ואם יחזרו בתשובה ויתקנו את דרכם, הניחו להם. אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום". גם אם יש לך עדים עליך לנהוג במידת הרחמים, אבל ללא כל בסיס?! אתה עלול לאבד את בתך בהאשמות שווא. אני מציעה שתקרא שוב את הפסוק ואנחנו נמשיך לדבר עליו. מה דעתך?
הסבר: הנושא הזה עדין ורגיש משום שהוא נוגע בחששות ובפחדים עמוקים של אבות רבים. קשה להילחם בפחדים וקל יותר להיכנע להם. על כן, אבות רבים חושדים בבנותיהם אף שהן לא עשו דבר. יפה נהגה היועצת שהזכירה לאב את הפסוק הכול כך חשוב מן הקוראן המדגיש שאין להאשים ללא בסיס וגם אם יש בסיס צריך להפעיל שיקול דעת ורחמים. אנו שומעים לא אחת על רציחות על רקע חילול כבוד המשפחה. לעתים מתברר אחר כך שההאשמות היו האשמות שווא אבל אז כבר מאוחר. מישהו בכפר הפיץ שמועה, וזו עברה מפה לאוזן והגיעה אל בני משפחתה של הנערה, ואלה החליטו לרצוח אותה רק על פי שמועות. לדברי הקוראן אין זה אלא פשע חמור.
|
