ראשי קוראנט פרק 3 האם מותר למורה לקפח בנות ביחס לבנים?
האם מותר למורה לקפח בנות ביחס לבנים?
פרק 3

يَا أَيُّهَا النَّاسُ اتَّقُواْ رَبَّكُمُ الَّذِي خَلَقَكُم مِّن نَّفْسٍ وَاحِدَةٍ وَخَلَقَ مِنْهَا زَوْجَهَا وَبَثَّ مِنْهُمَا رِجَالاً كَثِيرًا وَنِسَاء وَاتَّقُواْ اللّهَ الَّذِي تَسَاءلُونَ بِهِ وَالأَرْحَامَ إِنَّ اللّهَ كَانَ عَلَيْكُمْ رَقِيبًا (سورۃ النساء, آيۃ 1)

הוי האנשים, היו יראים את ריבונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה, וברא מתוכה בת-זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב. היו יראים את אלוהים אשר בשמו תבקשו זה מזה, ושמרו על חובתכם לקרובי משפחה, כי אלוהים צפה בכם (סורת הנשים, פסוק 1).

מנאר, ילדה חרוצה ומנומסת תלמידת כיתה י', הגיעה אל חדר היועצת. היא דיברה בקול נמוך והיועצת התקשתה להבין את דבריה.
יועצת: מנאר, תרימי את קולך בבקשה. אני לא יכולה להבין אף מילה.
מנאר: אני מפחדת לדבר. אני רוצה עזרה ומבקשת שמה שאני אומרת יישאר בינינו בסוד.
יועצת: מנאר, זאת המחויבות שלי כיועצת כלפי כל תלמיד בבית-הספר.
מנאר: אני עדיין מפחדת.
יועצת: מה את מרגישה?
מנאר: גם כשאני לא מדברת אני נחנקת... אני תלמידה טובה מאוד אבל מרגישה אומללה בכיתה. ולא רק אני, אנחנו שבע בנות. המורה לא נותן לנו כבוד. הוא מתעלם מאתנו אפילו שאנחנו שקטות יותר מהבנים וגם תלמידות טובות יותר. הוא מאוד נוקשה אתנו ואנחנו מרגישות כאילו אנחנו לא נמצאות.
יועצת: למה שאר הבנות לא באו אִתך?
מנאר: הן מפחדות. הן שלחו אותי במקומן ואם את תסכימי גם הן יבואו.
יועצת: אני אדבר אִתן.
מנאר: אני מפחדת שאת תעליבי את המורה והוא יתנקם בנו בציונים. לכן אנו שותקות.
יועצת: אל תדאגי. יש לי דרכים משלי לדבר אתו.
היועצת החליטה שלא לערב עוד גורמים. היא הכינה הרצאה ונשאה אותה לפני הכיתה בשעה שהמורה הנדון היה בכיתה. נושא ההרצאה היה "מעמד האישה על פי הדת". היועצת פתחה את ההרצאה בהקריאה מתוך ספר הקוראן: "היו יראים את ריבונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה, וברא מתוכה בת-זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב". היא שאלה את התלמידים כיצד הם מבינים את הפסוק והתפתח דיון סביב הנושא כמה חשוב להתייחס בשוויון ובכבוד לבת ולבן בכיתה ובמשפחה. היועצת הקריאה להם עוד פסוקים מסורת הנשים המכבדים את האישה ושומרים על זכויותיה. כך הצליחה היועצת להעביר את המסר החשוב למורה ולתלמידים ללא כל עימות עם המורים, ההורים או המנהל.

הסבר: סיפורה של מנאר אינו הסיפור היחיד. בנות רבות סובלות קיפוח בכיתה ביחס לבנים. בנות רבות גם מקופחות בביתן ביחס לאחיהן הבנים. עמדות אלו מפחיתות את שאיפותיהן של הבנות להישגים והן גם משקיעות פחות בפיתוח יכולותיהן. הן אומרות לעצמן שבסופו של דבר איש לא יעריך את מאמציהן ולעתים גם להפך: הצלחתן בלימודים תופנה כנגדן. אלוהים העניק לבנות רבות כישרון כדי שישתמשו בו, כל אחת בתחומה, לטובת משפחתן וחברתן אבל לעתים קרובות הכישרון הזה מבוזבז ואיש לא מעריך אותו. על כן חובתו של כל הורה ומורה לעודד את הבנות להצליח בלימודים לא פחות מאשר את הבנים. לעתים הן אפילו צריכות עידוד יתר משום שהן באות ממשפחות ומרקע שלא מעודדים לימודים. במקרים אלו חובתו של המורה לעזור להן לממש את הפוטנציאל הגלום בהן. יפה נהגה היועצת שלא נכנסה לעימות עם הסביבה בנושא כל כך רגיש ומצאה דרך להשתמש בקוראן הקדוש להעביר מסר חשוב זה! ושוב כדאי להזכיר שאישה חזקה יוצרת בעל חזק, ילדים חזקים ומשפחה חזקה.