| האם כדאי לבנות להצטיין בלימודים? |
| פרק 3 |
|
فَاسْتَجَابَ لَهُمْ رَبُّهُمْ أَنِّي لاَ أُضِيعُ عَمَلَ عَامِلٍ مِّنكُم مِّن ذَكَرٍ أَوْ أُنثَى بَعْضُكُم مِّن بَعْضٍ فَالَّذِينَ هَاجَرُواْ وَأُخْرِجُواْ مِن دِيَارِهِمْ وَأُوذُواْ فِي سَبِيلِي وَقَاتَلُواْ وَقُتِلُواْ لأُكَفِّرَنَّ عَنْهُمْ سَيِّئَاتِهِمْ وَلأُدْخِلَنَّهُمْ جَنَّاتٍ تَجْرِي مِن تَحْتِهَا الأَنْهَارُ ثَوَابًا مِّن عِندِ اللّهِ وَاللّهُ عِندَهُ حُسْنُ الثَّوَابِ (سورۃ آل عمران, آيۃ 195) ריבונם נענה להם ואמר, לא אגרע משכרו של שום עמל אשר בכם, זכר או נקבה, כי קורצתם זה מזה. אלה אשר היגרו וגורשו ממושבותיהם ואשר פגעו בהם בשל אמונתם בי, ונלחמו ונהרגו, כפר אכפר להם על עוונותיהם ואכניסם אל גנים אשר נהרות זורמים למרגלותיהם, וזה שכרם מעם אלוהים. השכר הנאה שמור אצל אלוהים (סורת בית עמרם, פסוק 195).
נור, תלמידת כיתה ו', היא ילדה מוכשרת, כל המורים יודעים זאת. אבל בכיתה היא בקושי משתתפת. כששואלים אותה רואים שהיא יודעת אבל היא יושבת בשקט ומיוזמתה לא תצביע ולא תוכיח את יכולתה. המחנכת הזמינה את אמה של נור לשוחח על כך. הן ישבו לבדן בחדר ושוחחו.
אמא: יש לי בת יותר גדולה מנור שהתחתנה בגיל שבע-עשרה. גם היא הייתה תלמידה מעולה אבל אביה לא רצה שתלמד, הוא חיתן אותה לפני שסיימה את הלימודים בבית-הספר. ניסיתי לשכנע אותו במשך זמן רב אבל הוא תמיד אומר לי, גם את התחתנת בגיל שש-עשרה. לכן נור אומרת שאין טעם שתתאמץ משום שאביה יחתן אותה והיא תיאלץ להפסיק את לימודיה. היא אומרת, "חבל על המאמצים שלי. אני אצליח ובסוף לא יצא מזה כלום". המורה: (מזמינה את נור להיכנס לחדר) תשמעי, נור, את יודעת על מה אני משוחחת עם אמך. על כך שאת מוכשרת אבל לא מתאמצת בלימודים ולא מנסה להראות בכלל שאת יודעת. אמא סיפרה לי על אחותך שהתחתנה בגיל שבע-עשרה ועזבה את הלימודים. אבל תדעי לך שאלוהים רואה אותך ושומר עלייך. אני רוצה להקריא לך את פסוק 195 מסורת בית עמרם: "ריבונם נענה להם ואמר, לא אגרע משכרו של שום עמל אשר בכם, זכר או נקבה, כי קורצתם זה מזה". את מבינה מה אומר לנו הקוראן? המורה: את רואה כמה את מוכשרת ומבינה יפה?! אני בטוחה שאם תשקיעי ותתאמצי תגיעי רחוק. את ואמא תנסו יחד לשכנע את אבא ותזכרי שאלוהים עוזר לאנשים שרוצים ללמוד. את צריכה לדעת לנצל הזדמנויות ולא להתייאש. גם אני כאן לצדך בכל דבר שתרצי. אנו גם יכולות לשוחח עם איש הדת אם יהיה צורך וגם הוא יכול לדבר עם אבא. אבל אסור לך להרים ידיים. ותזכרי תמיד את הפסוק: ריבונם נענה להם ואמר, לא אגרע משכרו של שום עמל אשר בכם, זכר או נקבה, כי קורצתם זה מזה. הסבר: עניין הלימודים הוא בעייתי. משפחות רבות לא שולחות את בנותיהם להמשיך בלימודים ומועידות להן תפקיד של אמהות שנמצאות בבית. כוונת המשפחה היא טובה - לשמור על הנשים ועל כבודן, ואולם ההפסד גדול. החברה מפסידה נשים חזקות יותר ולא חלשות ופסיביות שיכולות לתרום רבות לחברה ובמיוחד למשפחתן ולילדיהן. אם שלמדה ויודעת תגדל ילדים חזקים ומוכשרים. אם חלשה שמעולם לא יצאה מפתח ביתה ולא פגשה את העולם הגדול תעביר את חששותיה ופחדיה לילדיה. המגמה לחתן את הבנות בגיל צעיר ולא לאפשר להן להתפתח וללמוד נובעת במקומות רבים מן המסורת המשפחתית אך לא מן הקוראן. כך גם העדפת הבן על הבת בנוגע ללימודים אינה מן הקוראן. בפסוק חשוב זה מדגיש הקוראן שנשים וגברים נוצרו זה מזה, מאותם חומרים, ואלוהים יקבע את שכרם על פי מעשיהם ולא על פי שיוכם המיני. בת שלומדת, משקיעה ומצליחה בלימודים ראויה לשכר שווה לשכרו של בן שלומד ומצליח. לא נותר לנו אלא לקוות שנור, אמה, מורתה ואנשי הדת יצליחו לשכנע את אביה לאפשר לה להתקדם כפי שמאפשרים לבנים. |